פורסם ב- יוני 7, 2012מאת ethy ab
במחוז דבלין אוכלוסייה של כ-1.19 מיליון נפש. על אף שאין הסכמה באשר לגבולותיה של "דבלין רבתי" ניתן לומר שהם כוללים את כל העיר, המחוז, וחלקים מהמחוזות הסמוכים ויקלו, קילדייר, ומית'.
מקורותיה של דבלין מגיעים למאה העשירית בהאחזות הויקינגית "אן דב לין" בתרגום "הבריכה השחורה". ובהאחזות הסמוכה "את' קליאת'" "יובל המשוכות". העיר כיום נושאת את הצורה האנגלית של השם הראשון והצורה האירית של השם השני.לאחר פלישת הנורמנים במאה השתים-עשרה, החליפה דבלין את הגבעה הקדושה "טארה" כבירתה של אירלנד, כאשר מרכז הכוח באי כולו התרכז במצודת דבלין.
במאה השבע עשרה התפתחה העיר במהירות והפכה לעיר גדולה. מרידת חג הפסחא בשנת 1916 השאירה את העיר במצב בלתי יציב ומלחמת העצמאות האירית, ולאחריה מלחמת האזרחים האירית (1919 - 1922), החריבו חלקים נרחבים מן העיר. ביניהם, בניינים היסטוריים רבים. מדינת אירלנד החופשית שנוצרה במלחמות אלו, ודבלין בירתה, בנתה מחדש את הבניינים שנהרסו, וקבעה את הפרלמנט האירי בבניין לנסטר האוס בדבלין, אך לא פעלה לחידוש פני העיר, למודרניזציה של התשתיות, ולהפיכתה לבירה מודרנית. לאחר מלחמת העולם השנייה, דבלין נותרה עיר בעלת תשתית גרועה, שאינה מתאימה לבירתה של מדינה מערבית מודרנית.
שנות השישים הביאו את תחילתו של מפנה. בשנים האחרונות של המאה ה-20 חל שיפור ניכר בתשתיות, ומערכת תחבורה חדישה הפכה את העיר לעיר אירופית מודרנית.מאז תחילת המעורבות האנגלית בענייני אירלנד, שימשה העיר כבירת האי, במצבים גיאו-פוליטיים משתנים. משנת 1921 משמשת דבלין כבירת המדינה אירלנד (אייר) ששטחה משתרע על פני חמש שישיות, או 26 מתוך 32 מחוזותיה של אירלנד ההיסטורית. הזכויות שמורות לויקיפדיה
אתר ברו נא בוין
אתר ברו נא בוין - באירית- Brú na Bóinne או"ארמון הבוין", הוא שם של מכלול אתרים פרהיסטוריים השוכנים במחוז מית' בברך הנהר בוין, כ-50 ק"מ מצפון לדבלין שבאירלנד.
בדרך הנהר בוין היא עיקול ימני בנהר המתחיל כ-20 ק"מ מערבית למקום שפכו אל הים האירי ומסתיים כ-10 ק"מ לאחר מכן, סמוך לפני שהוא זורם דרך העיר דרוהדה Droichead Átha. נמצא אזור היסטורי משתרע על שטח של 7.8 ק"מ מרובע ובו 40 מעברי קבורה. אתרים פרהיסטוריים אחרים ואתרים נוצריים. רוב הממצאים מרוכזים על הגדה השמאלית של הנהר.
בשנת 1993 הוכללו שלושה מהאתרים הידועים ביותר בעמק הבוין ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו תחת השם הקיבוצי
"המכלול הארכאולוגי בברך הבוין". הארגון הגדירם כ"ריכוז הגדול והחשוב ביותר של אומנות מגליתית פרהיסטורית באירופה", והמקום נחשב למונומנט הלאומי של אירלנד.
האתרים ברשימה העולמית הם ניוגריינג', נות' ודות', וכל אחד מהם ניצב על תל סמוך לנהר ונושא משמעות ארכאו-אסטרונומית,כאשר ניוגריינג' ודות' מוארים ביום ההיפוך החורפי ונטען כי נות' הואר בעבר בשני ימי השוויון בשנה.
הגישה אל ניוגריינג' ונות' מתאפשרת רק באמצעות סיורים מודרכים המתחילים במרכז המבקרים שליד הכפר דונור בצדו הדרומי של הבוין.
המקום נגיש לכיסאות גלגלים בחלקו הגדול. בחלקו צריך מעט עזרה. בשל גודלם מתאפשר הביקור באתרים אלה לכ-700 איש ביום לכל היותר.
הגישה לדות' חלקית ומוגבלת. במרכז המבקרים מוצגת תערוכה אינטראקטיבית אודות האתר ודגם בגודל טבעי של אולם הקבורה בניוגריינג'.
המנורה החרותה על הסלע
מפת האזור במרכז המבקרים
תבליט במרכז המבקרים
עוד במרכז המבקרים, שיחזור המקום. עוד ציור על האבן, נחש?
פריחה במקום.
עוד מהמקום המעניין הזה.
בגד שנמצא במקום, סליחה מטושטש.
בית מגורים שיחזור.
דרך העברת האבנים
ניוגריינג' ניוגריינג' באנגלית Newgrange, הוא מעבר קבורה פרהיסטורי. הוא נחשב לידוע באתרי ברו נא בוין ולמפורסם מכל האתרים הפרהיסטוריים האיריים. ניוגריינג' נחשב למבנה העתיק בעולם אשר שרד וייחודו בכך שעם שחר, ביום ההיפוך החורפי, חודרת קרן שמש דרך פתח מיוחד מעל לפתח הכניסה לתל ומאירה את רצפת אולם הקבורה למשך 17 דקות. הפתח המיוחד לכניסת קרני השמש ייחודי לניוגריינג'. התל עשוי מ-97 אבנים ניצבות תומכות, קוטרו בין 79 ל-85 מטר, גובהו 13 מטר והוא משתרע על שטח של חצי הקטר. הוא מכוסה בגג אבנים שנותר שלם וחסין מים במשך למעלה מ-5,000 שנות קיומו של המבנה. הכניסה מצופה באבני קוורץ לבנות. מעבר נמוך שאורכו כ-18 מטר מוביל אל אולם הקבורה שצורתו כשל צלב ושתקרתו נראית כארובה ללא מוצא בגובה של 6 מטר. המבנה נבנה בין 3300 ל-2900 לפנה"ס והוא קדם לפירמידה הגדולה של גיזה בכ-500 שנים לפחות. בתקופת האבן החדשה ובתקופת הברונזה שימש ניוגריינג' למטרות טקסיות שכללו שריפת בעלי חיים ונוספו לו מעגלי עץ ואבנים ניצבות אשר ניצבו במרחק של 12 עד 15 מטר מהתל. בגומחות שבאולם הקבורה נתגלו שרידיהם של חמישה בני אדם המעידים על נוהג של שריפת גופות. האתר לא היה ידוע משך 4,200 שנים לפחות והתגלה במקרה רק בסוף המאה ה-17 על ידי אנשים שחיפשו אבנים לבנייה ותיארו אותו כמערה. עבודות מחקר ושחזור נערכו במקום בין 1962 ל-1975, וחלקן שנויות במחלקות בקרב ארכאולוגים בשל כך שעשו שימוש בטכניקות מודרניות והרחיבו את פתח הכניסה. בכניסה למעבר מונחת אבן שוכבת המעוטרת בדוגמאות של ספירלות ומעוינים. הידועה מבין הדוגמאות עשויה משילוב של שלוש ספירלות והיא ייחודית לניוגריינג', אם כי היא מזכירה את סמל הטריסקל של האי מאן ושל סיציליה, ודוגמאות דומות לה נתגלו במספר אתרים באנגלסי שבצפון ויילס. דוגמה זו מופיעה שוב באתר לאורך המעבר לאולם הקבורה ובאולם עצמו, והיא אומצה כסימלה של רשות המורשת של אירלנד. הקמתו של האתר נקשרה עם אגדות שונות במיתולוגיה הקלטית אך ברור שזה הוקם 2000 שנים לפחות לפני בואם של הקלטים לאירלנד.
המדריכה המקומית מסבירה. נות' נות' באנגלית Knowth שוכן ב- כקילומטר צפונית-מערבית לניוגריינג' והוא הגדול מבין מעברי הקבורה בברו נא בוין. באתר תל קבורה גדול שמוקף ב-17 תילים קטנים המקיפים אותו כמעט מכל עבריו ושפתחיהם פונים לעברו. בתל המרכזי שקוטרו 67 מטר וגובהו 12 מטר שני מעברים נפרדים המובילים אל שני אולמות קבורה שונים ומנותקים זה מזה. המעבר המזרחי מוביל לחדר בצורת צלב הדומה לזה שבניוגריינג', ואילו המעבר המערבי מתרחב לחלל מלבני. סביב התל מעגל של 127 אבנים ששלוש מהן חסרות וארבע פגומות.
התל הוקם בין 2500 ל-2000 לפנה"ס ועל כן הוא מאוחר לתל בניוגריינג' בכאלף שנים.
עמודי העץ מסודרים בצורת מעגל. נראה כי בתקופת האבן החדשה ובתקופת הברונזה, לאחר שהתל המרכזי שוב לא היה בשימוש, נוספו מעגלי עץ ליד הכניסה המזרחית ובהם התמקדה הפעילות הטקסית. במעגלים אלה נמצאו שרידים רבים של חפצים אשר שימשו כמינחה. עם השנים נחסמו שתי הכניסות לתל המרכזי על ידי אבנים שנפלו ממקומן וכך נותר התל משך כ-2000 שנה. כ-35 קברים נמצאו באתר אך אלה מתוארכים לתקופה הקלטית המאוחרת יותר. בתקופת הברזל ובראשית התקופה הנוצרית באירלנד, בוצר התל והוקף בחפיר, ולראשונה בתולדותיו היה גם למקום יישוב. נראה כי במועד זה התגלו שוב הכניסות אל התל, ובחדר הקבורה המזרחי נתגלו ציורי קיר נוצריים מוקדמים. נות' צברה חשיבות פוליטית והייתה לבירתם של מלכי ברגה, אך לאחר הכיבוש הנורמני בין המאה ה-12 למאה ה-14, עבר המקום לשליטת הנזירים ממנזר מליפונט -Mellifont Abbey.
סימני כתב או אחר על האבנים. התל שימש ככל הנראה כחווה. הוא הוקף בחומת אבן שהוקמה על התל עצמו ונבנו עליו מבני אבן. ב-1939 רכשה ממשלת אירלנד את האתר, והוא נחקר ב-1941 באופן שטחי ובצורה מעמיקה החל ב-1962. הכניסות למעברים נתגלו שוב רק ב-1967 (המערבי) וב-1968 (המזרחי). נות' עשיר באמנות מגליתית בצורה יוצאת דופן ונמצאו בו למעלה מ-200 אבנים מעוטרות, חלקן הגדול נמנות
עם האבנים התומכות של התל, ובמיוחד אלה הסמוכות לכניסות לשני מעברים. הדוגמאות כוללות מעוינים, ספירלות ודוגמאות דמויות נחשים המוכרות גם במקומות אחרים, אך לצידן נמצאו דוגמאות ייחודיות לאתר כמו צורות סהר. חלק מהדוגמאות התגלו על צידן האחורי והנסתר של האבנים, וייתכן שהדבר נעשה במכוון או שהאבנים הוסתו ממקומן לאחר שכבר נשאו את הדוגמאות. קיימת תאוריה לפיה הוארו שני המעברים בנות' בשני ימי השוויון בשנה, אולם התופעה, אם אכן התרחשה אי פעם, אינה מתקיימת היום. יכול שהדבר נגרם בשל הרס וחסימה של המעברים בעבר ושינוי של הכיוונים והזוויות המדויקות הנחוצות להתרחשות התופעה.
דות' דות' - Dowth שוכנת כ-2.5 ק"מ צפונית-מזרחית לניוגריינג', ומתוארך ל-3000 לפנה"ס לערך. אולם הקבורה בתל נמוך ועיטוריו אינם יוצאי דופן ונראה כי נבזז בעברו. קוטרו של התל כ-85 מטר וגובהו 15.25 מטר. הוא מוקף באבנים תומכות שחלקן מעוטרות, ושרידי קוורץ שנמצאו בסמוך לו מעידים כי הכניסה אליו הנמצאת בצידו המערבי, עוטרה בקוורץ לבן כמו בניוגריינג'. המעבר שבו אבנים שחלקן מעוטר בדוגמאות מעוינים, צורות V, מעגלים וספירלות, מוביל לאולם קבורה בצורת צלב המכוסה בקורות אבן ואשר במרכזו ניצב אגן אבן בודד.
מידע נוסף תמצאו באתר מורשת עולמית כאן. אנחנו עוזבים את המקום המרתק הזה וממשיכים הלאה בדרכינו.
המשך יבוא
חלק 1
חלק 2
חלק 3
חלק 4
חלק 5
חלק 6
חלק 7
חלק 8
חלק 9
חלק 10
