מטאורה נמצאת בדיוק בפופיק של יוון היבשתית- בערך 60 גושי אבן עצומים שמתרוממים מתוך הקרקע המישורית לחלוטין. הגבוהים שבהם מגיעים ל-400 מטר. מעבר לתופעת הטבע הנדירה, זה אתר דתי חשוב מאוד ביוון. נזירים אורתודוקסים החלו להתיישב שם במאה ה-11, והמנזר הראשון הוקם על אחד מצוקי האבן במאה ה-14, כדי להגן עליהם מפני הפלישה העותמנית. היום המנזרים מקושרים לאדמה בעזרת מדרגות תלולות, ואפשר להיכנס לרובם. ייתכן שתצטרכו לשלם תרומה סמלית בכניסה, והבנות שבינינו יקבלו חצאיות צבעוניות בשביל הצניעות. כל מנזר נראה קצת אחרת מבפנים, אבל כולם מרגישים כמו מקלט שנועד להגן על מישהו- צפוף, נמוך, אפלולי, ומאוד "נזירי". יש כביש שמחבר בין המנזרים, ומחלקם יוצאים גם שבילים לתוך היער הדליל, שאחד מהם הוביל אותנו לפיתול נוסף של אותו הכביש. יש מפרצונים רבים בהם אפשר להחנות את הרכב ולטפס במדרגות אל המנזרים. אחרי שניים-שלושה מנזרים מבינים את הקטע, ומחפשים נקודה לשבת בה ולהסתכל סביב.
ייתכן שזו הייתה העונה, אבל מעל גובה מסוים, אפשר היה לראות כמה מטרים בלבד לתוך הערפל. חלק מהקסם, ללא ספק.
אם החלטתם לישון במטאורה, אחד המקומות הטובים לעשות זאת הוא Archontiko Mesochori. גם אותו מצאנו דרך booking.com, וגם הוא אחד המדורגים גבוה שם. זה מלון משפחתי, עם שישה חדרים בסך הכול, שיושב בשולי העיירה קלמפקה, וצמוד מאוד לצוקי מטאורה. תמורת 50-60 יורו בעונת הסתיו תקבלו סוויטה מושקעת עם ארוחת בוקר טובה (לא כמו אצל הלני בפורטריה, שכמוה אין).
העיירה עצמה נחמדה מאוד, ואם מיציתם את מטאורה תוכלו לשוטט בשבילים וברחובות השלווים, ומדי פעם לתפוס זווית אחרת על פלא העולם הזה.
ניפגש בפרק הבא- באגם פלסטירה.
פוסט 3: מנזרים בערפל
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
