פוסט 5- להתחיל מחדש במקסיקו

בפוסטים הקודמים הבאנו את הסתיו לניו-יורק, ספגנו תרבות והספגנו את וושינגטון הבירה בדמעותינו הרגשניות בהופעה של משרוע ליילה, כן יאריכו ימיהם.

למחרת ההופעה נסענו באובר לשדה התעופה של הבירה (18$ בקארפול). האיש הנחמד בדלפק של ג'ט בלו שיתף פעולה עם יותם בשמירת ההפתעה. רק בזמן ההמבורגר חלפיניו שלפני העליה למטוס (עד 8$ לארוחה ב-Burgers&Shakes), גיליתי שהיעד הוא ארץ החלפיניו.

נחתנו בקנקון, ומיד עלינו על אוטובוס של ADO לפלאיה דל כרמן, המכונה בקיצור פלאיה (12$ לאדם). כיוון שיעדנו הראשון היה האי קוזומל שמול חופי פלאיה, קנינו מ-ADO כבר כרטיס גם למעבורת, תמורת עוד 10$ לאדם. אל תעשו זאת. ברציף המעבורת בפלאיה יש מגוון חברות ומגוון מחירים, החל מ-6$. מומלץ לקנות שם כרטיס מעבורת הלוך ושוב- זה כרטיס שחוסך כסף ולא מגביל את זמן החזרה, והרי כולנו חוזרים בסוף.

הדרך מקנקון לפלאיה הייתה בעיקר ירוקה- השתיים שוכנות בחופו של חצי האי יוקטן, שהוא כולו טרופי. הצמחיה העבותה מטפסת על בניינים, עמודי חשמל ובעיקר על עצמה, ורק גיזום עיקש שומר אותה מלהציף את הכבישים.

הטרמינל של ADO בפלאיה נמצא בלב השדרה החמישית התיירותית. בנקודה זו מומלץ לעצור ולהחליף חלק מהדולרים שלכם לפסו, כך תוכלו “לשחק” עם שערי החליפין המוצעים בעסקים השונים- בחלק משתלם יותר לשלם בדולר, באחרים בפסו. יש בשדרה מגוון צ'יינג'ים עם מגוון שערים. השער הממוצע בעת הגעתנו היה 17 פסו לכל דולר. הבנקים לרוב נותנים שערים טובים יותר, אך הם עשויים לגבות עמלה שתהפוך את העסקה ללא כדאית. אם יש לכם זמן- בדקו בבנקים הממוקמים לאורך רח' Juarez, החל ממפגשו עם השדרה החמישית- יש בו כמה סניפי בנקים לא רחוקים זה מזה.

כל זה רלוונטי, כמובן, אם יש עליכם דולרים. אם אתם צריכים למשוך כסף במקסיקו, כדאי לכם לקרוא את המדריך הקצר הזה. 

הנסיעה במעבורת אורכת כשעה. לחולי הים מומלץ לשבת בקומה התחתונה. במעבורת שלקחנו, של Ultramar, הקומה התחתונה דומה קצת לקרון רכבת ענק- ממוזגת ומקורה עם מושבים נוחים.

כשירדנו הלכנו ישירות למלון Suites Bahia, בו הזמנו חדר באותו בוקר דרך בוקינג. בחרנו בו כיוון שהוא מלון כהלכתו, קרוב מאוד לרציף המעבורת ובקו הראשון לים. בחדר גילינו גם ג'קוזי ענקי וחדש. כל זה בכ-40$. החיסרון היחיד- מזגן מרעיש. נוף? בבקשה.את ארוחת הבוקר אוכלים במלון “קאסה מחיקנה” ששייך לאותה רשת ונמצא במרחק הליכה קצרה שמאלה על הטיילת (ובשמה הרשמי, שד' רפאל מלגאר). במלון זה, מחיר החדרים עם נוף לים הוא כפול ויותר ממה שמוצע ב-Bahia, אבל התאפשר לנו לשלם עליהם בנקודות של אקספדיה שנצברו לנו מטיולים קודמים. זה מלון חדש יותר, עם בריכה קטנה ומזגן שקט. המבחר בארוחת הבוקר גדול, אבל המזנון נוטה להתרוקן במהירות.

ומה עושים בקוזומל? העיר עצמה, ששמה סן מיגל דה קוזומל, משעממת, אלא אם אתם אחד מהבאים:

1. אמריקאים שעוגנים בקרוז ומחפשים שופינג ואוכל רע ויקר.
2. מטיילים ש”מחפשים אטרקציות” (איזה ביטוי מגעיל)
3. מטיילים שאוהבים את החופים שלהם תחומים ב”מועדוני חוף”, עם מסעדה צמודה ו“שירות מפנק” (כנראה השורש השנוא עליי בשפה העברית)

אם אינכם כאלה, יש לכם שתי דרכים לבלות את הימים:

1. צלילה ושנירקול.
2. טיול ברכב שכור לחופים המזרחיים, רובם פתוחים וחינמיים, יפים ומתאימים לרחצה- בניגוד לחופי העיר עצמה.

אנחנו הגענו לאי כדי לצלול, ולא נכזבנו. אנשי בלו מג'יק, מועדון בבעלות ישראלית שנותן הנחות בהתאם, לקחו אותנו לצלילת לילה (79$) ושתי צלילות יום (87$ לאדם לשתיהן כשנעשות באותו היום- two tank dive). עדיף לשלם על הצלילות בדולרים, כיוון שהתשלום בפסו נעשה לפי שער חליפין גרוע יותר מזה שתקבלו בצ'יינג'ים. במפה מסומן הכספומט בבנק HSBC בו משכנו דולרים.

ובצלילות עצמן? בלילה תאירו על תמנונים מחליפי צבעים, סרטנים ולובסטרים ענקיים, דיונונים ופלנקטון שמאירים בחושך, ואם יתמזל מזלכם- גם כרישי ריף קטנים במאורות השינה שלהם. ביום- צבי ים גדולים וקטנים, ברקודות, צלופחים, חסילונים, חתולי ים במגוון צבעים וגדלים, והמוני דגים יפים- גם הם במגוון גדלים ומינים.

מרבית הצוללים מגדירים צלילה מוצלחת ככזו שבה “ראו” דברים מיוחדים כמו אלה שצוינו כאן. אבל האמת, הדגים הצבעוניים והמיוחדים בכל אתר בעולם בו היינו- כאן, באוסטרליה ובמלדיביים- מעוררים השתאות בפני עצמם, ולא צריך שום “גולת כותרת” אחרת.

בצלילות האלו ראיתי, לצערי, גם דבר עצוב ומכעיס- צוללנים שמרשים לעצמם לגעת בחיות הים עד כדי הטרדה ממש, מתוך סקרנות או כדי “להעמיד אותם לתמונה”. אל תגעו בכלום. אין צוללן שלא שמע את זה בקורס, ויש לזה סיבה. אנחנו אורחים בבית שלהם, והם לא דמויות על סט הצילום שלנו. חוץ מזה, מי מאיתנו היה מוכן שמישהו זר ייגע בו?

אחרי שסיימתם לטייל בין חופים ואלמוגים, לגיטימי לחזור העירה לאכול ולשתות משהו. הרווחנו את זה. המקומות המומלצים בעינינו מסומנים במפה:

ב-Thirsty Cougar תוכלו לשתות מרגריטות ענק קפואות, שאחת מהן יכולה לצנן שניים גם בשיא החום (140 פסו).

ב-Sorrisi תאכלו פיצות מעולות במחיר שפוי (330 פסו לפיצת ענק שמספיקה לעד 4 אנשים), ותקבלו שירות מוקפד מהסרטים.

ואצל Pepes תאכלו המבורגרים מצוינים (גם אם טיפה עשויים מדי) במחיר 180 פסו ובאווירה יוקרתית.

המלצה נוספת: אם אין לכם חיבה מיוחדת לצורתן של מסעדות התיירים, לכו פנימה מהטיילת לכיוון העיר. המחירים צונחים דרמטית עד כדי מנות בשר ב-100 פסו ופחות מכך. תפגשו שם בעיקר אוכל מקסיקני מסורתי מלווה באורז ושעועית, דגים ופירות ים. בחלק ניכר מהמקומות יש תפריטים באנגלית. רק היו חמושים בסבלנות- זמן הכנת האוכל הוא זמן מקסיקו.

ונסיים בהצגת חיות הרחוב. בארץ יש חתולים, בפרו- כלבים, בארה”ב- סנאים, ובמקסיקו…

ומחר- יום חדש, אי חדש. הישארו עמנו!