מבקתת Salka לבקתת Kaitumjaure (דרך בקתת Singi).
כ- 25 ק”מ.
כ- 7:45 שעות ברוטו.
+150 מ' גובה, -350מ' גובה.
-
היום אני שוב מתכננת לצרף שני מקטעים ליום אחד די ארוך.
המקטע הראשון: מבקתת Salka לבקתת Singi הוא בן 12 ק”מ. +50מ', -150מ'.
המקטע השני: מבקתת Singi לבקתת Kaitumjaure הוא בן 13 ק”מ. +100מ', -200מ'.
הבוקר אני יוצאת לבדי לדרך בשעה 7:30, פחות או יותר. הטמפרטורה בחוץ ק-פ-ו-א-ה (זה הבוקר הכי קר, אני חושבת, שחוויתי על השביל) ואת הדרך מכסה שכבה (ממש עבה!) של קרה.
אבל השמים כחולים, צלולים ויפיפיים ממש! התחזיות התממשו ולראשונה – האפור נעלם לגמרי מהשמים.
הקטע הראשון הוא בצל ולכן, למרות השמים הכחולים והשמש – כל כך קר. מכיוון שאני מאוד מקוררת, אני לא לוקחת הפעם סיכונים ומוסיפה שיכבה שלישית מתחת למעיל הגשם (שכל תחליתו היא בהגנה מהרוח, כשלעצמו הוא כלל לא מחמם), כך שאני לובשת הבוקר (מבפנים – החוצה): גופיית מרינו ארוכה, גופיה מנדפת ארוכה, ג'אקט פוך ומעל זה מעיל גשם. בנוסף לכובע מצחייה אני מצליחה לדחוק את הראש גם לתוך כובע פוך (בעיקר כדי לכסות את האזניים) – וכמובן שהבאף על הצוואר וכפפות פליס חמות מגינות לי על הידיים.
הדממה בחוץ היא מוחלטת ומכיוון שאני כרגיל ראשונה על השביל – אני מצליחה להפתיע עדר קטן של איילים יפיפיים, ממרחק לא מאוד גדול (יחסית, אלו חיות מאוד חששניות) – של כ- 30 מ' לכל היותר. למרות שהם בורחים ממני ממש מהר אני זוכה להבחין היטב בכל הפרטים היפים של הגוף האתלטי שלהם וכמובן בראשים המרשימים, מעוטרים בקרניים יפות.
אני מתקדמת עוד קצת דרומה לאורך הנהר – ומפתיעה שוב קבוצה קטנה של איילים; הפעם הם קצת יותר מרוחקים, אבל פחות נבהלים ומתרחקים ממני לאט יותר, ואני אפילו מצליחה לצלם (סוף סוף) כמה פרטים:
ביחד עם הנוף המרהיב – ירוק מאוד, מלא מים כחולים ועם שמים צלולים ושמש שמנצנצת מלמעלה – זו התחלה מאוד מבטיחה ליום.
-
היום כולו – בשני המקטעים – הוא בכיוון דרום לאורכו של עמק טצ'קטצ'ה האדיר, שלאורך חלקו הצפוני כבר צעדי בחלק האחרון של המסלול אתמול.
וכך נמשך לו הבוקר – אני מתקדמת דרומה לאורך העמק, הנהר הכחול מלווה אותי ממרחקים משתנים, פה ושם אני חוצה פלגים צדידיים, בדילוגים על גבי הסלעים או בסיוע של גשרים; יש כמה עליות או ירידות קטנות – שום דבר קשה או מאיים, והרבה מקטעים שטוחים וקלילים ודי נוחים להליכה בד”כ.
אף שצועדים באותו עמק רחב ופתוח, הנוף משתנה ככל שאני מתקדמת כשאלמנט נוף שחלפתי על פניו רק לפני כמה דקות ניגלה לי מזווית אחרת ואח”כ מתרחק ונעלם כשאלמנטים אחרים מופיעים – עד שגם הם נשארים מאחור...
לא הרבה אחרי שאני יוצאת לדרך בבוקר, כחצי שעה אולי 45 דקות אחרי שאני משאירה מאחור את מבני הבקתה – אני מגיחה מן הצל אל השמש. ומהר מאוד מתחיל להיות לי חם. אני מורידה תחילה את מעיל הפוך, ואח”כ נפטרת בהדרגה גם ממעיל הגשם ומכובע הפליס ומהכפפות החמות; לבסוף אני נשארת רק בגופייה מנדפת אחת – וכל עוד אני בשמש ונעה, גם כך די חם לי! אפילו הגייטרס (שמגנים על החצי התחתון של הרגליים שלי) מוכנסים בשלב כלשהו לתרמיל.
-
בערך באמצע מקטע ההליכה הראשון, יש מחסה חרום קטן ואני עושה בו הפסקה של 10-15 דקות; הפעם אני מסתתרת בפנים מפני ה… שמש! :-)
-
השביל ממשיך לאורך הנהר בנוף מאוד פתוח עד שהוא מטפס על גבעה ומעט אחר כך – בסביבות השעה 11:15 – אני מגיעה לבקתת Singi!
כ- 12 ק”מ – מאחורי, כמעט חצי מהדרך להיום.
למרות ההתקררות וחוסר השינה – אני מרגישה מצוין ובשלב זה אפילו לא עייפה; אחרי הפסקה לא ארוכה, של כ- 10 דקות, בה אני אוכלת חטיף אנרגיה, על סלע, בתוך מתחם הבקתות – אני יוצאת שוב לדרך.
-
המקטע של הקונגסלדן שבין אביסקו לסינגי נחשב לקטע הפופולרי ביותר והעמוס ביותר של השביל; יש כאן שביל יציאה ראשון – בן כיומיים הליכה – דרך ההר הגבוה ביותר בשבדיה (Kebnekaise) לעיירה/כפר בשם Nikkaluokta שממנה יש תחבורה ציבורית (יחסית נוחה אני חושבת) בחזרה לציביליזציה. ע”פ כל האינפורמציה שבידי השביל צפוי להתרוקן מאוד מכאן והלאה אבל דווקא במקטע הבא, להפתעתי, אני פוגשת די הרבה אנשים (כולל קבוצה גדולה מאוד של נערים ונערות בגיל תיכון) שבאים בשביל מולי.
המקטע הראשון אחרי סינגי, עדיין בכיוון דרום, מאוד סלעי, מצריך הרבה ריכוז וקצת סבלנות והוא לא כזה מלהיב – אבל די מהר העמק נפתח שוב; השביל עכשיו מתמתן מאוד, הנהר מתרחב וזורם בחן רב בקטע עמק מאוד-מאוד רחב.
הדרך כולה, לאורך העמק כולו למעשה, אף כי אין בה עצים בכלל – היא מלאה בצמחייה נמוכה (מין טונדרה); צבעי הסתו – שאני פוגשת בהם מהיום הראשון של השביל – חזקים כאן מאוד, והם הולכים ומתעצמים ככל שאני מתקדמת דרומה.
בהדרגה, ולראשונה מאז הגחתי מהיער שמקיף את בקתת Abiskojaure – אי שם בבוקר היום השני להליכה, מתחילים להופיע בצידי השביל – ובעיקר הלאה בהמשכו – שיחים יותר ויותר גבוהים, ולבסוף גם עצים.
-
בהמשך העמק דרומה, השביל מטפס על גבעה יפה – במה שהיא כנראה העלייה הכי משמעותית היום.
מכיוון שהשמש קופחת ומתחילה להקשות עלי (אחרי שעות ארוכות בלי צל), אני עושה הפסקת רענון לצד פלג מים צונן קצת לפני שמתחילה העלייה.
אני מסתתרת בין השיחים, אוספת לי מים בבקבוק, שותה לרוויה ואף מרטיבה את השיער במים הצוננים.
לאחר שהתרעננתי, אני קמה ומתחילה לטפס.
הקטע הבא הוא יפיפה במיוחד לטעמי. ערוץ הנחל נעשה צר יותר והמים זורמים במרץ; משני צידי הערוץ יש עצים יפים – וצבעי הסתו הם מרשימים פה במיוחד בצהוב ואדום.
-
בשלב זה אני כבר בהחלט מרגישה את העייפות!
אני חוצה גשר – צועדת לראשונה בצד המערבי של הנהר; השביל פה נכנס סוף סוף ליער – אבל הוא לא מאוד צפוף והנופים ממשיכים להיות ממש יפים כשהנהר, שמוסיף לזרום פה בערוץ בעל קירות סלע יפיפיים – הוא נמוך עכשיו בהרבה מהשביל, ועדיין זורם בקצב מרשים.
אני עושה עוד עצירה אחת, של כ- 10 דקות, כדי לאכול עוד חטיף אנרגיה ולאגור כוחות לקראת קטע קצר ואחרון בהחלט להיום – בתוך היער, במגמת ירידה – עד לבקתת Kaitumjaure אליה אני מגיעה בשעה 15:15 פחות או יותר.
הבקתה ממוקמת בנוף פשוט מהמם! הנהר שלאורכו הלכתי במשך כל כך הרבה שעות במהלך היומיים האחרונים מתנקז פה לאגם עצום מימדים. הבקתה עטופה ביער ומשקיפה אל האגם הזה שקירותיו צוקיים. בשולי האגם, בין קצה היער לשפת המים, מהצד של הבקתה – יש מספר שדות-אחו ירוקים, פתוחים ויפים מאוד. כל המראה – ביחד עם עצים הצבעוניים, השמיים הכחולים והשמש המנצנצנת – פשוט מ-ש-ג-ע.
-
לצערי נראה שהצינון ביחד עם קצת חוסר שינה ויום ההליכה הארוך שסיימתי זה עתה – מתחילים להשפיע עלי ואני מרגישה ממש מותשת. אני מחליטה לוותר הפעם על רחצה במים קרים (מעבר לשתיפה יסודית של הפנים והצוואר, מיד כשאני מגיעה); אמנם היום דווקא יחסית חם (כל עוד עומדים בשמש; בסה”כ הטמפרטורות גם היום לא עברו את ה- 14 מעלות, וכבר בשעה 4 או 5, ברגע שזזים לצל – מתחיל להיות די קר) – אבל אני חוששת להחריף את ההצטננות שלי ומחליטה שהגיע הזמן לדגום את הסאונה…
-
בטח זה נשמע לכם קצת מוזר, כפי שזה נשמע לי – שבבקתה יחסית בסיסית, שאין בה חשמל או מים זורמים – יש סאונה. אבל מסתבר שבשבדיה זהו “מוצר צריכה לגמרי בסיסי” וברוב הבקתות לאורך השביל (אם כי לא בכולן) יש סאונה.
מדובר בצריף עץ קטן, שבד”כ ממוקם בקצה ה”מחנה”; הצריף מחולק למבואה (שבה מתפשטים ותולים את הבגדים), חדרון כניסה קטן שבו עומדים דליים עם מים קרים; וחדר קטן נוסף, אטום, שיש בו תנור עצים שמעליו דוד לחימום מים (שממנו יוצא ברז) ומסביב יש ספסלי עץ לישיבה.
אסור – גם אם תבקשו (והאמינו לי – יש מטיילים שמבקשים!) – להכנס לסאונה בלבוש כלשהו, גם לא בבגד ים. חייבים להכנס לגמרי ערומים.
בהתאם לדרישת המטיילים – שחלקם באים ממדינות שבהן עירום בציבור אינו מאוד… מקובל – יש שעה שבה השימוש בסאונה הוא לנשים בלבד ושעה שבה השימוש בסאונה הוא רק לגברים – ועוד שעתיים פחות או יותר שבהן הסאונה פתוחה לקהל “מעורב”.
אף כי השתמשתי בסאונה מספר פעמים במהלך המסע שלי, כפי שתלמדו בהמשך – אני לא ממש בטוחה שהפנמתי את אופן השימוש ה”נכון” בה. אבל בגדול, למיטב הבנתי, המטרה היא לשהות כמה דקות בחדר הלוהט כשאת/ה יושבים בצמוד לאנשים ערומים אחרים על דרגש העץ ויוצקים על עצמיכם מים חמים (מערבבים מים רותחים מהדוד עם מים קרים מהדליים שבחוץ) במצקת שעוברת בין המשתתפים בעודכם מזיעים את עצמיכם לדעת ובזמנכם הפנוי בוהים האחת לשנייה בציצי או האחד לשני בבולבול או משהו כזה…
החדר האטום לוהט ומלא באדים ואחרי כמה דקות אתם אמורים לצאת החוצה, לרענן את עצמכם במים הקרים שבדליים שבחדר החיצוני – או, ל”מתקדמים”: ע”י ריצה בעירום לנחל/אגם הקרוב (הסאונה ממוקמת תמיד בסמוך למים, פחות או יותר) לטבילה זריזה במים הקפואים (כך שגם אם אינכם משתתפים ב”חגיגה”, אל תתפלאו אם בשלב כלשהו של הערב אנשים ערומים יתחילו להתרוצץ לכם במחנה!).
אח”כ חוזרים לחדר האטום ל- session נוסף של הזעה (ובהייה) וחוזר חלילה.
אולי מתקיימות שם גם אי אלו שיחות, אולי נעשים שם עוד מעשים – אין לי מושג (אתם כנראה תקבלו הסבר שונה למדי אם תשאלו כל אדם שבדי, זו ההבנה שאני צברתי לגבי המונח “סאונה”; ואני בכלל לא נכנסת לסוגיית השימוש המעורב, שעשוי בהחלט לכלול משפחות שלמות, בכל הגילאים, וגם את הבוסית, השכן ממול ומנהל בית הספר השכונתי ;~).
אני, בכל אופן, השתמשתי ב”מתקן” בתור מקום חם שיש בו מים חמים שאפשר לשפוך על הגוף (מאוד דומה ל- hot bucket שמקובל במדינות כמו נפאל) ואז לברוח משם במהירות האפשרית (אחרי שאני לובשת בחדר המבואה את הבגדים! כמובן). בנוסף, פיתחתי, כבר בפעם הראשונה – בבקתת Kaitumjaure, אסטרטגיה שלפיה אני מגיעה לסאונה כ- 5 דקות לפני שעת הפתיחה המוצהרת (כי אז כבר מספיק חם, עדיין לא חם מידי, ובעיקר: החדר עדיין ריק, אני זוכה למידה נחוצה של פרטיות ולא צריכה להתחכך בגופות עירומים של נשים אחרות כשאני מסתלקת משם).
כך או כך, בסביבות השעה 5:30, כבר מצאתי עצמי נקייה (יחסית) ומרוצה לחלוטין אחרי חווית הסאונה הראשונה שלי.
עוד זכיתי לציין הישג נוסף היום כששומר הבקתה הפנה את תשומת ליבנו לנוכחות של שני מוסים (? איילים קוראים בעיברית, אם אינני טועה) שעסקו בליקוט מזון באחו שמתחת לבקתה; אמנם ממרחק כזה – גם בסיוע הזום של המצלמה שלי, לא יכולתי להבחין באמת באיזו חיה מדובר, אבל אם הוא אומר שזה מוס – אז אני בהחלט מרשה לעצמי להתרגש לרגל הפעם הראשונה שאני זוכה לצפות במוס!
-
כדי להשלים את היום הנפלא – אני זוכה לבשל לעצמי 2 ביצים קשות לארוחת הערב! תודות למסוק אספקה שהגיע לבקתה רק יומיים קודם לכן. זה פינוק אמיתי (במיוחד לצמחונית שלא זוכה למנה מספיקה של חלבון במהלך השביל הזה).
-
הבקתה בתפוסה די חלקית (בערך חצי), ודי נוח לי בחדר וגם יותר נוח לי להשתלב באופן כללי, גם באיזורים המשותפים (שהם דווקא יותר עמוסים, כי יש פה די הרבה שוכני אוהלים).
אני מבלה את רוב הערב בעיקר בחברת הנס, גבר שבדי קצת מבוגר (מעל 60) שלמעשה צועד בדיוק במקביל אלי מהיום הראשון אבל רק אתמול, בבקתת Salka יצא לנו לדבר ממש.
פה ושם מצטרפים ל”שולחן שלנו”, לסרוגין, זוג שוויצרים (גם הם להערכתי בני 60+), אישה אוסטרית (גם היא די מבוגרת, שהולכת לבד ולא מדברת מילה באנגלית), ארבעה אמריקאים (די צעירים, שלנים באוהל בחוץ והולכים בכיוון צפון) וכן זוג גרמנים צעירים ממש ממש חמודים (גם הם לנים באוהל בחוץ ונכנסים לבקתה כדי לבשל ולשבת במבנה המוגן) שאפגוש שוב ושוב גם בימים הבאים. פה ושם יוצאים ונכנסים עוד אנשים – שלא ממש יצא לי לדבר איתם וממרחק של כמה ימים, אני כבר לא זוכרת אותם בכלל.
