פרק 3 -; לנאמצ'ה!
התעוררתי מוקדם, התארגנתי לאיטי ויצאתי החוצה, קצת לפני 6.
אין איש בחוץ וקר. סימנים ראשונים של בוקר -; עשן מהערובות וריח קטורת -; דולפים בשקט מבתי הכפר הדוממים.
אני מרימה את הראש. השמים צלולים ו- Monjo (בגובה 2835מ'), הכפר הצבעוני שבו אני נמצאת, מוקף ירוק. ומעבר לירוק -; ראשי הרים. לבנים. והאוויר הקר כל כך צלול...
אחרי שוטטות קצרה אני חוזרת אל ה- Guest House.
ב- 6:30 אני כבר מזמינה ארוחת בוקר. צ'אפאטי עם דבש ותה לימון.
כשאני יוצאת לדרך, בערך ב- 7:30, עדיין צלול בחוץ.
עצירה קטנה, ב- check point שליד ה- headquarters של Sagarmatha National Park, מיד אחרי Monjo ואני מתחילה לצעוד -; בדרך ל- Namche.
הנוף בבוקר מקסים, שופע מים -; עם הנהר ויובליו וכמה מפלים יפים -; וירוק מאוד. בתים -; בודדים או כאלו המקובצים לכפרונים קטנים -; מנקדים את הדרך בצבעוניות, והם מוקפים גינות ירק או חלקות מעובדות כאלו ואחרות. זה המשך ישיר ליום ההליכה של אתמול.
אחרי הכפר Jorsale נעלמו הכפרים והבתים. בקטע ההליכה האחרון לפני Namche נעלם גם הנוף כשהשביל מטפס לו בתוך יער. עליה עיקשת, לא קלה של שעה לפחות.
אני סוחבת תרמיל כבד, בעיקר בגלל השק"ש (4 עונות שקניתי בקטמנדו והיה מצוין אבל ממש לא קל משקל), עוד ביגוד חם ומצלמה שנייה לגיבוי (שלא הייתה נחוצה כלל אבל...). כ- 15 קילו עם מים וקצת חטיפי אנרגיה -; ובשבילי זה הרבה!
ובכל זאת -; התקדמתי הבוקר מצוין ואני מגיחה מהיער, כמעט, כמעט כבר ביעד -; לפני 11 בבוקר.
זו עוד לא ממש Namche אבל יש כאן כמה בתים ממש פשוטים שניצבים על צלע ההר, מעל לעמק עמוק מאוד וירוק מאוד. אני נעצרת להפסקת תה ליד מן מכולת קטנה, יושבת על מרפסת עץ קטנטנה שמשקיפה אל ההרים האדירים מהצד השני של העמק.
בזמן שזחלתי לי במעלה היער, השמים -; שהיו כ"כ כחולים הבוקר -; התכסו בעננים שמסתירים את פסגות ההרים שמולי. נוף מעונן, מרשים מאוד ומסתורי של שיפולי הרים ירוקים, מיוערים שנבלעים בלבן שממלא את השמים.
אחרי דקה של ישיבה על ספסל העץ שמקיף את המרפסת נהיה לי קר. לא ממש יורד גשם אבל האוויר רטוב כזה. אני לובשת את מעיל הגשם שלי ועוטפת את התרמיל בכיסוי הגשם האדום שלו (אני שונאת אדום אבל על הספסל מתחת ל- Namche זה נראה לי מתאים, הכל מתאים).
על הספסל לצידי עומד לו תרנגול -; חום/אדום, עם כרבולת מפוארת כזו. מדי פעם הוא משמיע קריאה תרנגולית קולנית ואחד מהחברים התרנגוליים שלו ,שמפוזרים בין הבתים, עונה בקרקור קולני משלו. אני יושבת לי בשקט, לוגמת לי מהתה ומרוצה לחלוטין.
המרפסת הקטנה של התרנגול ו"שלי" מתמלאת לה לאט.
בהתחלה אלו שלוש מטיילות סיניות, מצחיקות נורא, שמגיעות עם מדריך ופורטר. אח"כ דן וסטיב (שהכרתי כבר לפני יומיים בשדה התעופה בקטמנדו כשהטיסות המיועדות -; שלי ל- Phaplu ושלהם -; ל- Lukla בוטלו -; ועכשיו הם כבר "מרגישים" לי כמו רעים ותיקים) ומיד אחריהם שני בחורים בריטיים שאחד מהם נראה כמו אוהד כדורגל שבלע חבית בירה שלמה והוא, כבר ביום השני, מתקשה נורא.
אווירה כ"כ נעימה וטובה, אסופת אנשים מקרית, מקצוות כ"כ שונים של העולם, שמתחברים תוך שניות -; כמו שרק בטרק אפשר.
כולנו אוספים את עצמנו לבסוף, לעוד כמה דקות של הליכה -; עושים את דרכנו ל- Namche (גובה: 3440מ').
לפרק 4
