תחזיות מזג האוויר מנבאות יום גשום וסוער מהצהרים. אני קמה אמנם לבוקר יבש אבל השמים הם תערובת של כחול ומעונן ואחרי כל כך הרבה ימים על ה- SWCP אני כבר יודעת שמזג האוויר ישמע, בסופו של דבר, לחזאים. השמים ילכו ויאפירו, העננים יתרבו, הכתמים הכחולים בשמים יעלמו בהדרגה, ובשעה 12 פחות או יותר - אין לי בכלל ספק - יפתחו ארובות השמים :)
אני מקפלת את האוהל הקטן שלי, ובערך ב- 8, מתחילה לצעוד במורד הכביש, מאתר הקמפינג שלי - The Great Kellow - לכיוון הנמל של הכפר Polpero.
אחרי כ- 20 דקות הליכה אני מגיעה סוף-סוף למרכז הכפר. אני שמחה למצוא שם חנות מכולת פתוחה בה אני קונה כמה מצרכים לארוחת בוקר.
ואז אני מתאחדת שוב עם השביל, צועדת במעלה הצוק, בצד המזרחי של הכפר.
-
על ספסל שמשקיף מגבוה אל הים, אני עוצרת לארוחת בוקר של סקונס עם דבש ומשקה יוגורט.
-
מיד אחרי Porpelo, עקב צניחה של הצוק, אני נאלצת לעזוב את השביל ולבצע מעקף יבשתי (משולט היטב). המעקף משתמש אמנם בכביש סלול, אבל זהו איזור חקלאי שקט מאוד. במשך כחצי שעה של הליכה לאורך הכביש הזה, לא חולפת על פני אף מכונית. אני פוגשת רק אישה אחת שמטיילת עם הכלב הידידותי שלה ואנחנו מחליפות כמה מילים.
הנוף דומה מאוד לזה שבו ממוקם אתר הקמפינג בו לנתי הלילה. נוף חקלאי – כבשים, סוסים, בתי חווה מבודדים, כבישי עפר צדדיים ובעיקר – גבעות מתגלגלות בכל הכיוונים.
יש לי כאב טורדני בברך ימין – לא כל כך מפתיע אחרי הירידות התלולות של הימים האחרונים. הכאב בכף רגל שמאל, לעומת זאת, הוא בעל אופי עמום, וכבר לא מטריד את מנוחתי יותר מידי – אף כי הוא עדיין מאלץ אותי ללכת עם נעל משוחררת מידי ומכתיב מקטעים קצרים בכל יום (כי אחה”צ הכאב מתחזק ואני ממש לא מעוניינת לתת למצב להתדרדר).
ב- Talland Bay, אני פוגשת קפה חוף מקסים במיוחד, אלא שהוא עדיין סגור בשעת בוקר של יום ראשון.
אחרי המפרץ הנעים הזה אני מתאחדת שוב עם השביל, שעושה פה כברת דרך לאורך עוד כביש שקט ואז חוזר לשדות.
אני מתפתלת, עולה ויורדת בכמה קטעי מדרגות, ומגיעה לפתע לטיילת לאורך הים.
-
ברגע אחד נשארו השדות מאחור. אני ב- Hannafore – ממש בפאתי העיירה הגדולה Looe.
אני צועדת לאורך הטיילת השקטה. מצד ימין – הים, ומצד שמאל שורה של בתים נמוכים.
אחרי הליכה קצרה אני מגיעה למועדון טניס שיש לצידו בית קפה מזמין עם חצר דשא שבה מפוזרים שולחנות פיקניק צבעוניים. השעה היא 10:30 ומזג האוויר עדיין נעים בהחלט. אני מחליטה להתיישב פה לקפה וקצת… להרהר 
כשיצאתי לדרך שלי על ה- SWCP, לפני 33 ימים, תכננתי ללכת “כמה שיתחשק”.
אמנם הזמן שלי באנגליה יכול היה להספיק לי, גם אם בדוחק, כדי ללכת את השביל כולו. אבל זה היה כרוך בכניסה לעונת הקיץ (אני שונאת חום!), היה אפשרי רק במידה שהכל הולך “חלק” (בלי תקלות – פציעות או עיקובים אחרים), וזה לא היה משאיר לי זמן לבקר במקומות אחרים שקיוויתי להגיע אליהם בחופשה הזו.
כמו כן, לא הצלחתי להבין מראש אם שביל שכולו על קו החוף יכול לספק לי עניין לכל כך הרבה ימים.
לכן, החלטתי לא להחליט ופשוט להתחיל ללכת ולראות לאן המסע יקח אותי.
-
בפועל, מהר מאוד, מצאתי את עצמי מדלגת על מקטעי שביל עירוניים (שפחות מצאו חן בעיני) ובעיקר –מתמודדת עם דלקת בגידים בכף רגל שמאל. הפציעה הזו, שעצרה אותי ל- 7 ימי מנוחה כפויים וגם הגבילה את המרחקים היומיים שלי, חיסלה בעצם כל סיכוי – שאולי טיפחתי לפני כן, ללכת את המסלול המלא ברצף.
-
אבל גם כשכבר הבנתי שאני לא משלימה את המסלול, לא עצרתי לתכנן או לחשוב עד לאן אני רוצה ללכת. פשוט… המשכתי להתגלגל.
רק אתמול, לראשונה מאז התחלתי ללכת, הרגשתי שאני בשלה לעצור ושהגיע הזמן לתכנן את הסוף…
-
ברגע שהחלטתי שהסוף קרב, היה לי ברור מיד שנקודת הסיום שלי צריכה להיות בעיר Plymouth.
זה הגיוני מבחינת התניידות החוצה מהמסלול (ו… חזרה אליו, יום אחד… כשאחליט לחזור 
), זו הנקודה הראשונה ב- Devon (מה שאומר שאני אשלים את המקטע של Cornwall במסע הזה) ובעיקר – זה יהיה סוג של ניצחון עבורי, לחזור לשם – לפלימות', על שתי רגליים בריאות (פחות או יותר), אחרי שבגיחה הקודמת שלי לעיר, אי שם באמצע המסע, כשאני צולעת וכואבת, לא ידעתי אם אוכל בכלל לחזור ללכת...
כך מצאתי את עצמי יושבת בבית הקפה ב- Hannafore, עם הספר של השביל פתוח לפני, כשאני מדפדפת קדימה, סופרת את הק”מ, מתכננת את הימים הבאים…
מכיוון שנותרו לי פחות מ- 40 ק”מ עד ליעד – כלומר יומיים נוחים מאוד של הליכה – ובהתאם לתחזיות מזג האוויר, החלטתי לסיים את היום כבר בצהריים ב- Looe וגם לשבות מהליכה מחר – מכיוון שהתחזיות היו ליום סוער מאוד.
לפי התכנית הזו, ימים שלישי ורביעי (שצפויים להיות צלולים וחמימים), ה- 23 וה- 24 ליוני, ימים 35 ו – 36 למסע שלי – יהיו הימים האחרונים שלי על ה- SWCP!
-
עמוסה בתכנית סיום זו, עשיתי את דרכי, לאורך הטיילת, לצד מפרצים בגוונים נפלאים של כחול, בנוף שהולך ונעשה עירוני, בק”מ האחרונים עד לעיירה Looe.
זו אחת העיירות הגדולות במסלול והיא בעל אופי תיירותי מאוד, עם אווירה של עיירת נופש. היא בנויה משני צידיו של נהר בנקודה בה הוא נשפך אל הים. יש לה חוף ים חולי, מלא פעילות, ורחובות עמוסי חנויות מכל הסוגים וכן מסעדות ופאבים וכל מה שצריך בעצם. יש info center גדול בסמוך לנמל. כן – ברור, יש נמל!
משהו בה, ב- Looe, הרתיע אותי בהתחלה, אולי זה כי היא מעט המונית וחסרה את הקסם העדין של מקומות דוגמת Polpero שמצליחים לשמור על מידה רבה של אוטנטיות למרות היותם פנינות תיירות. אבל אחרי שיטוט קצר החלטתי שיהיה לי פה מעניין ונעים מספיק; ניגשתי ל- info כדי למצוא לי מקום לינה לשני הלילות הבאים.
למרות שהסימנים המוקדמים היו מטעים, השמים אכן האפירו ואחה”צ התחיל לרדת גשם שנמשך לתוך יום ב' שהיה גם אפור מאוד ואפוף רוח.
שמחתי להיות ספונה בתוך בית חמים וניצלתי את יום המנוחה לתכנון המשך החופשה שלי באנגליה.
התחלתי בהזמנה של מקום הלינה האחרון שלי על השביל. היה לי חשוב שזה יהיה מקום “ראוי” לארוע…
כמו כן הזמנתי לי את מקום הלינה בפלימות' וארגנתי את הנסיעה בחזרה ל- Minehead (העיירה בתחילת ה- SWCP, למי שלא זוכר) כדי לאסוף את הציוד הנוסף שלי שהשארתי שם, לינה ב- Minehead (ב- YHA), נסיעה ממנה לעיר Bath ואת הלינה ב- Bath.
בין לבין – הצלחתי גם להסתובב ב- Looe, למרות הגשם. נכנסתי לחנויות רבות, ישבתי בבתי קפה ו… התחלתי להרגיל את עצמי לחיים של… תיירת.
סיכום היום:
נק' התחלה: Great Kellow Farm, above Polpero.
נק' סיום: East Looe.
מרחק הליכה משוער: כ- 10 ק”מ.
לינה: Marwinthy Guest House בצד המזרחי של Looe (זול! שילמתי 30 פאונד ללילה לאחת בחדר זוגי גדול ונעים; שרותים משותפים; המקום קטן וצנוע אך מסביר פנים; מרכזי, שקט, עם נוף יפה – בסה”כ מקום מומלץ).
סיכום מסלול: קטע קצר נחמד בהחלט.
---
