יום ד, השני לספטמבר.
אחרי לילה כמעט ללא שינה, שגם הלך ונעשה קר יותר ויותר, קמתי והתחלתי להתארגן, בחוסר אנרגיה, בסביבות 6:30.
ב- 7:40 יצאתי לדרך.
-
השביל ממשיך להתפתל במורד הערוץ המיוער בסמוך לנחל. הנחל סואן ויפה מאוד - המים זורמים במרץ מעל לסלעים ובינהם, מידי פעם במפלונים קטנים ושמחים. מסביב, קירות הערוץ, הם סלעיים-צוקיים ומאוד מעניינים. הייתי זקוקה לזריקה של עידוד ואנרגיה והשביל, כרגיל, ממהר לספק אותה.
-
עוד בשורות משמחות מגיעות אלי מכיוון השמים - מבין העצים אני רואה הרבה פיסות של כחול. נראה שהעשן שליווה אותי אתמול התעופף מכאן.
-
אני חוצה את הנהר ע"ג גשר ברזל וחולפת ע"פ פיצול השביל ל- Cascade Valley ומתחילה לטפס לכיוון Silver Pass (בגובה של 10895 פיט / כ- 3320 מ').
בתחילת העלייה ההליכה היא ביער נעים; השביל חוצה או חולף על פני מספר פלגי מים קטנים, מגיע לאחו קטנטן שהוא גבוה, ירקרק ויפיפה. לאט, לאט השטח הוך סלעי יותר ויותר; יש פחות ופחות עצים, והם קטנים יותר; הנוף נפתח להרים יפים. הלאה משם מופיעים משני צידי השביל מספר אגמים יפיפיים, בגדלים שונים.
-
השביל ברובו אינו תלול וכשהוא נעשה יותר תלול - השיפוע נשבר ע"י האופי המזגזג, המתפתל הלוך-ושוב של השביל (האמריקאים אוהבים switchbacks ללא ספק).
מעבר לאגמים - מתחיל הטיפוס הסופי למעבר ההרים. השטח עכשיו הוא סלעי מאוד וחשוף לגמרי.
-
כשאני עולה עם השביל אני עוקפת מספר מטיילים וממש לפני שאני מגיעה למעבר ההרים מגיע צמד ראשון מולי - מהעבר השני של הפס.
ב- 9:50 אני ב- Silver Pass!
למעלה אני מחסלת Clif Bar. אני מאוד מחוסרת שינה וזקוקה לאנרגיה שהחטיף מספק לי.
אני גם מתפנה להביט בנוף שלכיוון ממנו הגעתי - צפונה - הוא יפה מאוד. אבל כשאני מביטה לדרום - בכיוון שאליו אני צועדת - אני מתאכזבת לגלות את ענן העשן שולט בשמים ביד רמה...
-
הירידה מהפס מתחילה בנוף חשוף וסלעי. השביל שוב חולף על פני כמה אגמים. כרגיל, ככל שיורדים לאורך הערוץ (Silver Pass Creek), מתחילה להופיע צמחייה אלפינית נמוכה ואח"כ קצת עצים וגם שיחים.
לבסוף אני מוצאת את עצמי צועדת ביער של ממש, אע"פ שהוא די דליל פה תודות לאופי של הקרקע - שממשיך להיות סלעי.
-
ב- 11 בערך, אני עוצרת למנוחה לצד הנחל, בפינה נעימה מאוד עם קרקע חולית ומים צלולים.
בזמן ההליכה אתמול, באחד ממקטעי הירידה התלולים, התפתחה לי יבלת קטנה ברגל בין שתי אצבעות. ואף שטיפלתי בה אתמול וגם הבוקר, עכשיו כשחזרתי לרדת - היא מציקה לי. אז אני מורידה את הנעליים, ומנקזת את היבלת וחובשת אותה כמיטב יכולתי.
אני יושבת יחפה, בצל העצים, אוכלת... כן, אתם יודעים - עוד Clif Bar... טובלת את הרגליים במים הקרירים ו... מסניפה בדאגה את האוויר. עכשיו זה לא רק האובך שעוטף את השמים ופוגע מאוד בנוף - אני כבר ממש מריחה את ריח העשן. זה עוד לא מפריעה לי לנשימה אבל...
-
ההפסקה אוששה אותי במידה ניכרת. היבלת הפסיקה להטריד והרגשתי שוב מלאה באנרגיה (חיובית! 
).
השביל ממשיך במגמת ירידה - מתונה בד"כ, עד שמגיעים למקטע שהוא ממש תלול. השביל מתפתל שם במורד המדרון התלול מעל North Fork. הנוף במקטע משגע - עם הערוץ למטה וצוקי גרניט מסביב; או לפחות - אני חושבת/מדמיינת שהוא כזה... הראות עכשיו היא גרוע כל כך שהצוקים המרדימים הם צלליות בתוך ה"ערפל" ואני לא מצליחה לראות הרבה יותר מזה.
זה הקטע הראשון שבו אני ממש מתבאסת מהתנאים על השביל.
השיפוע התלול "נשבר" כרגיל ע"י שורה של switchbacks.
באמצע הדרך אני פוגשת מטיילת בודדה, שבאה מהכיוון הנגדי והיא מתקשה מאוד להתמודד עם העלייה. נדמה לי שהכיוון שבו אני צועדת - southbound - הוא בהחלט הכיוון הקל יותר (ולא רק במקטע של היום; נדמה לי שזה ככה רוב הדרך, פרט ליום הראשון). כל שאני יכולה להגיד לה הוא שאחרי הקטע התלול (שנראה אינסופי מהיכן שהיא נמצאת - אבל אני מבטיחה לה שהוא נגמר... מתישהו) יש לה עוד הרבה לטפס - אבל בשיפוע ממש מתון!
-
הנחל למטה יפיפה. אבל אני נעצרת רק כדי ללגום מים (ישירות מהפילטר). כדי לצמצם את המשקל שאני סוחבת על הגב, אני שותה לעיתים קרובות ליד מקורות מים - ומכיוון שמקורות המים לצד השביל הם די זמינים עד כה, אני מרשה לעצמי לסחוב בד"כ לא יותר מליטר וחצי של מים מסוננים בפאוץ'.
אחרי שאני חוצה את הערוץ - אני פונה בחדות ימינה, עם השביל, חולפת ע"פ נקודת הפיצול של המסלול ל- Mott Lake, וצועדת לי קטע שביל עשיר מאוד בצמחייה ומהנה בהחלט לאורך הערוץ.
הנחל שזורם מימין לשביל ומתחת לו נעלם ומופיע לסרוגין - אבל הנוכחות של המים מורגשת גם תודות לצמחייה וגם תודות לשאון שמקימים פה המים.
-
בסביבות השעה 13, ודי הרבה לפני שציפיתי להיות שם - אני מגיעה לפיצול של ה- JMT וה- VVR.
VVR זה קיצור של Vermilion Valley Resort.
הריזורט הבסיסי והמאוד hiker-friendly הזה, נמצא מעברו השני של אגם אדיסון הגדול.
בשנים "רגילות" פועלת מעבורת בין הגדה הצפון מזרחית של האגם - שם חולף ה- JMT, לא רחוק מהאגם - לבין הריזורט. אבל בגלל הבצורת האיומה (שנמשכת כבר 4 שנים רצופות!) - האגם (שהוא מלאכותי) יבש מאוד.
כתלות בתנאים, הסירה פועלת, לפי המידע שבידי, באופן חלקי - מנקודה מרוחקת יותר מהשביל לאורך האגם. שלט שניצב בסמוך לפיצול השבילים מייעץ למטיילים להתקשר ל- VVR כדי לבדוק אם המעברות פועלת.
מכיוון שה- VVR היא נקודת האספקה הבאה שלי, אני חייבת להגיע לשם - בסירה או לא...
אני מתקשרת למספר שמופיע בשלט, ומתבשרת שהסירה לא מסוגלת להגיע עכשיו אל הגדה שלי, בגלל המפלס הנמוך של המים. "אני מאמין שמחר בבוקר נצליח" אומר לי האיש, ששמו הוא ג'ים.
אמנם לפי תכנית ההליכה המקורית שלי, הייתי מתוכננת להגיע לכאן רק מתישהו מחר - כך שיש איתי מספיק אספקה כדי להשאר ללון פה הלילה ולהגיע לריזורט מחר בבוקר עם הסירה.
אבל השעה היא רק 13…
אני מודיע לג'ים ש"אין בעיה - אני אגיע ברגל!" ומנתקת את השיחה ומתחילה לצעוד בשביל שמאגף את האגם מצפון.
-
מנקודת הפיצול מה- JMT יש יותר משישה מייל - בערך 10 ק"מ עד ל- Vermilion Valley Resort. ומהר מאוד אני מתחילה להתעייף...
השביל אמנם מתון בד"כ (עולה ויורד לסרוגין במתינות או ממש שטוח) אבל הוא מאובק להחריד ולא מהנה במיוחד. גם כשהאגם מופיע מבין העצים - המראה הוא עגמומי למדי, תודות למפלס הנמוך להחריד של המים ולאוויר המעושן שעוטף את כל הנוף.
המקטע לוקח לי כ- 3 שעות לא קלות בכלל - אבל בסביבות 4 אני ב- VVR!
-
קבלת הפנים במקום - ע"י ג'ים שמנהל את הריזורט ויתר הצוות - היא לבבית ותומכת.
יש חנות מצוידת היטב ואפשר גם, כפי שעשיתי אני - לשלוח לכאן חבילות אספקה (תמורת תשלום ממש לא זניח! המקום מרוחק מנקודת ישוב והם צריכים לסוע מרחק משמעותי כדי לאסוף את החבילות). הייקרים מוזמנים לחנות פה בחינם ויש גם אוהלים נייחים ובקתות (בתשלום). יש מסעדה - שגם בה השרות לבבי מאוד (שעות הפעילות מוגבלות, כדאי לבדוק כשמגיעים) - ומחשב עם אינטרנט (שוב - בתשלום! וזה איטי להחריד נכון לסוף קיץ 2015; ושוב - יש לקבל את זה בהבנה, אני חושבת, נוכח המיקום). ושרותים עם מים זורמים וחדר כביסה.
והכי חשוב: יש מקלחת!!! חמה!!! ומגבת!!! וסבון!!! 
ג'ים מזמין אותי להקים את האוהל שלי בין העצים (באיזור שמיועד להייקרים) או, אם אני רוצה, ללון הלילה בחינם באחד האוהלים הנייחים שהריצ'רץ' שלו התקלקל ולכן הוא לא נסגר טוב ולא מושכר כרגע לאורחים משלמים.
בתוך האוהל יש מיטה אחת זוגית ועוד מיטת קומותיים ואני כמובן קופצת על המציאה וזורקת את כל הציוד שלי באוהל הגדול וממהרת למקלחת...
--
סיכום היום:
נקודת התחלה - Fish Creek
נקודת סיום - Vermilion Valley Resort
מרחק - כ- 17.5 מייל / 28 ק"מ
זמן ברוטו - כ- 8:20 שעות
העלייה ל- Silver Pass בבוקר משגעת - גם למטה ביער ועוד יותר בסביבות הפס עצמו. משם והלאה היום די נהרס לי, מבחינת נוף, בגלל תנאי הראות. אני בטוחה שזה מקטע יפה מאוד...
יש זמינות טובה של מים.
ה- VVR הוא מקום מאוד מסביר פנים; פרט ללינה עצמה, שהיא חינם באוהל שלכם, העלויות (של הכל) הן יחסית גבוהות בגלל המיקום. אני עדיין ממליצה! זה מקום שהוא בלב של מטיילי PCT/JMT.
--
