מכיוון שהיום הראשון בקיוטו קצת גמר אותנו, החלטנו לשנות את התוכניות ולעשות יום רגוע, בלי לו"ז קשוח. נצא בבוקר ונראה איך נתגלגל. קיוטו ממש נחמדה, ואנחנו רוצים להרגיש אותה קצת. אנחנו מחליטים להתחיל בשביל הפילוסופים, אז אנחנו לוקחים אוטובוס למקדש Eikan-do. קצת לפני המקדש אנחנו מוצאים (יובל מוצאת אותו) פנינה. בית קפה קטנטן ברחוב של המקדש, שמנוהל ע"י יפני בן מאה (לפחות הוא נראה ככה). הוא מכין לנו קפה מעולה, סנדוויצ'ים וטוסטים מושקעים, ואנחנו מתענגים על ארוחת בוקר באווירת קפה שכונתי.
מקדש Eikan-do הוא מקדש שינטו ענק, עם כל מיני מבנים וחדרים, ובעיקר עם גן יפהפה. אנחנו מסתובבים בו קצת, נהנים מציורי הקיר בחדרים ומטיילים קצת בגנים. כמובן שגם מחתימים את הגושווין שלנו.
מכאן לשביל הפילוסופים - דרך מרוצפת אבנים, העוקבת אחר תעלה קטנה, שלגדותיה נטועים עצים ושיחים לרוב. אורכה כ -2 ק"מ, והיא נקראת על שמו של Nishida Kitaro, אחד הפילוסופים המפורסמים ביותר של יפן, אשר נהג לתרגל כאן "מדיטצית הליכה" בדרכו לאוניברסיטת קיוטו. אנחנו לא פילוסופים, אז אנחנו מתרגלים טיול טבע רגוע בלב העיר. יש כאן גם המון בתי קפה, מסעדות וסדנאות אומנות שונות. באמצע הדרך עומד מקדש קטן, שהסמל שלו הם שני עכברים מלומדים, אולי אפילו פילוסופים. אין ברירה, חייבים להיכנס ולהחתים את הגושווין.
דרך הפילוסופים מסתיימת ממש ליד מקדש Ginkakuji, הידוע כמקדש הכסף (עד היום לא ממש ברור לנו למה). זהו מקדש בודהיסטי (מה שאומר שהכניסה עולה כסף) עצום, מלא תיירים סינים, עם גן טחבים מדהים. רק בשביל הגן שווה לבוא לכאן. מאות מיני טחב מחליפים כאן את הדשא שאנחנו רגילים לראות בגנים. יש כאן אנשים שתפקידם לנקות את משטחי הטחב מעלים שנשרו עליהם. אנחנו עולים להשקיף על קיוטו ממרומי הגן ונהנים מיופיו.
אם כבר התחלנו לדבר על מקצועות משונים, הרי שביפן יש המון כאלה, כמה דוגמאות:
- מסמני סוף התור – במקומות בהם יש תור כרטיסים ארוך, עומד מישהו עם שלט גבוה "התור מתחיל כאן", ומניף אותו בקצה התור.
- מחלקת מים לארנבים – באי הארנבים יש בחורה שעוברת כל כמה שעות בין צלחות המים המפוזרות באי, וממלאת אותן במים טריים.
- מסדרי תורים – בכל תור ביפן תמצאו סדרן שתפקידו לסדר את התור. לקדם מי שמתעכב, למנוע עקיפות ולהסביר למתקשים איך זה עובד.
- מברכי נוסעים בתחנות רכבת – בחלק מתחנות הרכבת הגדולות תמצאו סדרן שעומד על הרציף ממש לפני היציאה מהתחנה, ומברך לשלום כל נוסע שעובר על פניו.
- סדרני נעליים – ביפן מורידים נעלים בכניסה ל..., בעצם לכל מקום. במקומות הסואנים יותר, תמצאו סדרני נעליים שיזכירו לכם שצריך לחלוץ, ויראו לכם איפה להניח אותן. במקומות המסודרים, יש גם סדרן ביציאה שמזכיר לכם לאסוף את הנעליים.
- מנקה טחב – ממנו התחלנו.
ממקדש הכסף אנחנו ממשיכים לסיור נוסף בשוק נישיקי, לא מיצינו אותו אתמול עם קאזו, אז אנחנו חוזרים לכמה שעות של הליכה לאיבוד בסמטאות, נשנושים וקצת קניות.
בערב אנחנו יוצאים לסיור ברובע הגיישות של קיוטו – רובע גיון. הסיור מאורגן ע"י חברת WaRaiDo Guide Networks, ואת הקבוצה שלנו מובילה מומו, יפנית קטנה וחייכנית. במהלך הסיור ברובע גיון אנחנו גם לומדים קצת על חיי הגיישות ביפן. קודם כל, בקיוטו לא קוראים להן גיישות אלא גייקו, וכדי להיות גייקו, הן מתלמדות בבתי ספר מיוחדים במשך חמש שנים, בשלב זה הן מאיקו – גייקו מתלמדת. את התואר גייקו מקבלים לאחר סיום ההתלמדות שמתחילה בין גיל 15 ל-18. יש רק כ- 100 גייקו בקיוטו, והדרישות היחידות כדי להיות גייקו הן נשים, יפניות, רווקות שלמדו בבית ספר לגייקו. הגייקו הכי מבוגרת שעוד פעילה בקיוטו היא בת 88, ומשמשת גם כמנהלת בית הספר לגייקו, אליו מגיעות כל המאייקו מידי יום, ובו הן לומדות כ-17 אומנויות שונות – ריקוד, שיחה, ריקמה, סידור פרחים, ועוד. אין לימודי ליבה. למאייקו יש נקודת יציאה בשנה הראשונה של ההתלמדות, לאחר מכן הן חייבות לסיים. הגייקו עובדות בבתי תה המנוהלים ע"י מדאם שאחראית על המקום. אין אפשרות להיכנס לבית תה כזה אם לא הוזמנת אליו ע"י לקוח אחר של המקום שהמליץ עליך בפני המדאם. רוב הלקוחות הם עשירי יפן, פוליטיקאים ומפורסמים, ולפשוטי העם אין כמעט דרך להגיע למקומות הללו. הגייקו עובדות בבתי תה שונים, על פי הזמנת המדאם, והן יכולות לפרוש מתי שהן רוצות. תרבות מוזרה. אורך הסיור הוא כשעה וחצי והוא מעניין מאוד.
ארוחת ערב ולישון. בתור יום עם לו"ז חופשי זה היה יום ארוך ומייגע.
לפני הנסיעה לקנאזאווה, תחנתנו הבאה, אנחנו עוברים בעוד כמה אתרים בקיוטו. מתחילים ב"רחוב המפלצות". ליפנים יש פסח משלהם, שנקרא Susuharai, יום אחד בשנה בו הם מנקים את הבתים ומשליכים חפצים ישנים ושבורים. יום אחד, האגדה מספרת, החליטו החפצים להחזיר. הם התעוררו לחיים כמפלצות והתחילו לרדוף את יושבי האזור. הכמרים הבודהיסטים של רחוב יוקאי (רחוב המפלצות) הצליחו להחזיר אותם בתשובה, ולזכר האירוע מתקיימת כאן תהלוכת מפלצות פעם בשנה. בשאר השנה מעמידים בעלי החנויות מפלצות קטנות ליד חנויותיהם. חמוד. אנחנו מסתובבים ברחוב ומצלמים מלא מפלצונים.
מכאן ל-Kitano-Tenmangu Shrine, מקדש שינטו שהוקם ב-947 לזכר מלומד ומשורר יפני בשם Sugawara no Michizane. המקום מלא סינים ופרות קדושות מקרמיקה.
הביקור הבא שלנו הוא ב-Kinkaku ji, המוכר יותר כמקדש הזהב. זהו מקדש גדול הנמצא בלב גן יפהפה, שהמיוחד שבו הוא שהמבנה המרכזי שלו צבוע בצבע זהב. מדהים לא מסביר את זה. אם אתם בקיוטו, תגיעו. למרות הסינים. אנחנו מצלמים את המקדש מכל כיוון ומתענגים על גן טחבים המרהיב שלו.
התחנה האחרונה שלנו להיום היא הגן הבוטני של קיוטו, אבל קודם צריך קפה. יובל, שפיתחה חוש מדהים לאיתור בתי קפה ומסעדות שווים ביותר, מובילה אותנו לבית קפה חמוד ליד הגן הבוטני, בשם C's paw. זה בית קפה בסגנון צרפתי, עם מלצרית שדוברת יפנית שוטפת. הזמנו מה שהזמנו, וקיבלנו סנדוויצ'ים טעימים שהגיעו עם כוסיות מיץ עגבניות טרי עם נגיעת שמן זית, וקפה (מצויין) שהגיע עם קינוחים טעימים. פריז בקיוטו.
הגן הבוטני של קיוטו הוא פנינה שכנראה אינה מוכרת לתיירים, כל מי שראינו בגן היו יפנים, והתיאור היחיד שמתקרב למה שראינו שם הוא – וואו!!!!
גינות חמד עם צמחים מכל רחבי יפן, גן ורדים, גן אירוסים, בריכת נופרים מהממת, אבל גולת הכותרת היא החממה. זו חממה מטורפת, עם מספר אגפים שכל אחד באקלים שונה – חממה טרופית לצמחים טורפים ומאות סחלבים, חממה מדברית עם סוקולנטים וקקטוסים, חממה אלפינית עם צמחים אופייניים להרים הגבוהים, וחממת פרחי לילה חשוכה לחלוטין, בה פורחים פרחי לילה ומפיצים ריחות מדהימים. מטורף, כבר אמרנו? אנחנו הולכים בחממה, ורק בגלל שיש כאן יפנים אנחנו לא צועקים משמחה.
עם אוסף עצי הבונסאי אנחנו מבלים שעה קלה בהתפעלות גובלת בדמעות. עידו היה נשאר לגור כאן. אלו עצי בונסאי מהממים, בני מאות שנים, מעוצבים כמו שרק היפנים יודעים לעצב בונסאי.
אנחנן מבלים שעתיים נהדרות בגן המהמם הזה, משוחחים עם חלק מהציירים שמציירים כל פינה בגן, ועוזבים רק כי מחכה לנו נסיעה ארוכה, והמצלמה מתחילה להתחמם.
זהו. נפרדים מקיוטו בהרגשה שעוד נשוב אליה. היא עיר ששווה לבלות בה עוד כמה ימים.
להתראות בקאנאזאווה.
