את הבוקר אנחנו מתחילים בארוחת בוקר במלון. לא הייתי מציין את הנושא אלמלא העובדה שאנחנו הקבוצה היחידה שאוכלת בחדר האוכל העצום של בית המלון. גם בחארגה הכינו תשתית להמוני תיירים, ונראה שאנחנו היחידים שהגענו.
אנחנו מבקרים במקדש נאדורה, מקדש מהתקופה הרומית (מאה 2), שנבנה ע"י הקיסר אנטונינוס פיוס (הידוע גם כהאדריאן). המקום שימש מעיין מגדלור במדבר שאיפשר לעולי רגל בדרך הארבעים למצוא את נווה המדבר של חארגה. מכאן גם שמו של המקדש – נאדורה - שמשמעותו מגדלור.
כיאה למגדלור, המקדש ניצב על גבעה גבוהה מעל העיר, הוא בנוי מאבן גיר מקומית, ומעוטר ציורי קיר של קיסרים רומים מגישים מנחות לאלי מצריים. אזהרת ספויילר (!!!) - אם היינו מגיעים לכאן אחרי לוקסור, אדפו, אסואן ואבו סימבל, היינו די מתאכזבים, אבל זה המקדש הראשון שלנו במצריים, ואנחנו נהנים מאוד מהמבנים הגדולים והאיורים העתיקים, וכמובן גם מנוף העיר הנשקף מכאן.
האתר השני שלנו להבוקר הוא מקדש היביס - על שם שמה הרומי של חארגה. זה מקדש מהמאות 5-6 לספירה, שהוקם בדגם של המקדשים הפרעוניים, ומוקדש לאמון רע, אשתו מות, ובנם חונסו. זה מקדש קטן יחסית, כ-42 מטר אורכו, אבל שמור בצורה מעולה. יש כאן ציורי קיר עצומים של קיסרים רומיים מגישים מנחות לאלים. בחלק מהציורים נשמרו הצבעים וניתן להתרשם מהעושר שהיה כאן. כיאה למקדש פרעוני, יש כאן שדרת ספינקסים קטנה, אולם עמודים גדול ומלא קרטושים.
המקדש שוחזר בצורה מדהימה, והקימו כאן תשתית תיירות מטורפת, עם שבילים מונגשים, שלטי הכוונה, גינון, ואפילו קפיטריה ענקית וממוזגת, רק חבל שלא נותנים לתיירים להגיע לכאן.
אחרי הביקור אנחנו נפרדים מחארגה, וממחצית ממשטרת התיירות של העיר המלווה אותנו, ונוסעים ללוקסור. 50 ק"מ דרומית לחארגה, בנווה מדבר קטן בשם באריס, אנחנו מחליפים את הליווי המקומי בשני רכבים משטרתיים שיילוו אותנו כמעט עד ללוקסור, 250 ק"מ מזרחית לכאן.
שלוש וחצי שעות נסיעה במדבר חול המשתרע מאופק לאופק ללא הפרעה, ואנחנו חוזרים לציוויליזציה, ללוקסור, בירתו של חבל אל-אוקסור. זו העיר הגדולה בדרום מצריים, וחיים כאן למעלה מחצי מליון תושבים. לוקסור היא "נא-אמון" המקראית, ו-"תביי" בפי היוונים - היהלום שבכתר.
כיוון שהשעה מוקדמת, אנחנו מתארגנים בזריזות במלון סונסטה סנט ג'ורג' שעל גדת הנילוס ויוצאים למקדש לוקסור.
מקדש לוקסור ניצב על גדת הנילוס המזרחית והוא הוקם לכבוד שלישיית האלים המפורסמו – אמון-רע, אשתו מות ובנם ח'ונסו, בתקופת הממלכה החדשה (בערך 1,800 לפנה"ס). החלקים המוקדמים של המקדש שנותרו על תילם הם חדרי התפילה שמאחורי הפילון הראשון, שנבנו על ידי המלכה חצ'פסות, והורחבו על ידי תחותמס השלישי. חלקו העיקרי של המקדש – אולם העמודים והיכל השמש - נבנו על ידי אמנחותפ השלישי עם תוספת מאוחרת של רעמסס השני, שבנה גם את הפילון בכניסה עם שישה פסלים עצומים של עצמו (בחור צנוע היה רעמסס השני), ואת שני האובליסקים שניצבו בין בניין חצ'פסות והמקדש הראשי. כיום ניצב כאן רק אובליסק בודד אחד, כי אחיו "נמכר" לצרפת (תמורת שעון), ועומד כיום במרכז כיכר הקונקורד בפריז. רעמסס השני גם הוסיף למקדש סצינות מרהיבות מ”ניצחונו” על החיתים בקרב קדש בשנת 1275 לפנה"ס.
בתקופה הנוצרית הוסב האולם המרכזי של המקדש לכנסייה. לאחר מכן, במשך אלפי שנים, הוא היה קבור בחול מתחת לרחובותיה ובתיה של לוקסור, ומעליו נבנה מסגד. לאחר גילוי המקדש, המסגד שומר ומהווה כיום חלק מהאתר.
זה המקדש הגדול הראשון שלנו, ואנחנו מסתובבים בו פעורי פה. הגודל של כל מה שנמצא כאן - פסלים, היכלות, עמודים ואובליסקים - מהמם. אנחנו מרגישים ממש קטנים. ציורי הקיר מרהיבים, וגולת הכותרת היא שדרת הספינקסים שאורכה 3 ק"מ וכללה אלפים רבים של ספינקסים מאבן. השדרה הובילה מכאן לקארנאק, ולאורכה היו מוליכים את פסלי אמון-רע, מות וח'ונסו ממקדש קרנק למקדש לוקסור, בפסטיבל האביב שהתקיים כאן מידי שנה בימים קדומים. השדרה שוחזרה רק בקצוות, אבל יש תוכנית לשקם את כל 3 הק"מ של השדרה. אנחנו מבטיחים לחזור כשהשדרה תושלם.
לאור השקיעה אנחנו נפרדים ממקדש לוקסור, מקדש הפרעונים הראשון שלנו.
לילה טוב מלוקסור.
