זה לקח לנו יומיים וכ-900 ק"מ (כן חגית, צרפת מדינה גדולה) להגיע מברסט לעמק הלואר. בדרך אספנו בפריז את ריצ'רד וקריסטה, החברים שלנו מקנדה שבאו לפגוש אותנו בצרפת (חצי דרך) והחלפנו רכב לאחד שיהיה גדול מספיק לארבעתנו. אבל בסוף אנחנו בבית כפרי מטורף ששכרנו דרך - AirBnB ליד עיירה קטנה בשם St. Martin le Beau (סן מרטין היפה בתרגום חופשי) על שפת נהר שר, לא רחוק מטור, בירת עמק הלואר.
הבית נמצא באזור כפרי, קצת מחוץ לכפר, והוא בן כמעט 200 לדברי קלודין, שמקבלת את פנינו בברכות מזל טוב, היא שמעה על ההסכם להחזרת השבויים וסיום המלחמה. נכון, המדרגות קצת חורקות, התיקרה קצת נמוכה, והשירותים בקומה ראשונה, אבל זה בית מפנק. יש חימום בכל החדרים, המים במקלחות זורמים בעוצמה והם לוהטים, והכי חשוב, המטבח מאובזר ומצוייד. אנחנו נעשה כאן חיים.
ארוחת ערב ראשונה אנחנו אוכלים במסעדה מקומית מדהימה, במרחק הליכה מהבית - La Boulaye - מסעדה כפרית, שנמצאת בבית שהיה פעם אסם ומגישה אוכל צרפתי מה"מטבח חדש", עם הרבה מצרכים מקומיים ועונתיית. מדהים!!!
עמק הלואר משתרע לאורכו של הקטע המרכזי של נהר הלואר, הארוך בנהרות צרפת, ובמיוחד בין סולי-סור-לואר (Sully-sur-Loire) ) במזרח לבין שאלון-סור-לואר (Chalonnes-sur-Loire) במערב. האזור מפורסם בערים העתיקות שנמצאות בו, בכפרים היפהפיים וכמובן בטירות (שאטו).
טירות הלואר נבנו בידי אצולת צרפת ומלכיה לאורך הדורות כדרך להציג את עושרם וגדולתם. היום קונים יכטה או מטוס פרטי, במאה ה-15 בנו טירות. ברחבי עמק הלואר פזורות למעלה מ-300 (!!!) טירות, שגילן, גודלן, פארן ותפקודן משתנים. כ-100 מהטירות פתוחות לקהל, אבל לא כולן שוות ביקור.
במאה ה-10 נבנו כאן בעיקר טירות מבוצרות שנועדו להיות להגן על האצילים הפאודליים ששלטו באזור. במאה ה-15 שינו הטירות את ייעודן והפכו, כאמור, למפגן של עושר ואסתטיקה. מלכים, רוזנים, ושאר אצילים הביאו לכאן את מיטב האדריכלים ואדריכלי הנוף, והקימו יצירות פאר של ארכיטקטורה, נוף, מים וצמחיה.
המהפכה הצרפתית הביאה להריסתן של חלק מהטירות ולבזיזתן של אחרות. בעליהן של רבות מן הטירות איבדו את רכושם ואדמותיהם, ורבים אחרים - את ראשיהם (הגיליוטינה כאן עבדה קשה בימי המהפיכה הצרפתית). במהלך מלחמות העולם הופקעו חלק מן הטירות כדי לשמש כמפקדות או כמחסנים ליצירות אומנות שפונו מהמוזיאונים בפריז.
כיום משמשות חלק מן הטירות למגורי בעליהם הנוכחיים, ויש בהם שפותחים אותן למבקרים. אחרות הוסבו למלונות או פונדקים, רבות הועברו לאחריות גופי השלטון המקומי, וכמה מן החשובות בטירות הועברו לאחריות ממשלתית והפכו לאתרי תיירות לאומיים המושכים מאות אלפי מבקרים בשנה. תודה לוויקיפדיה ו-GTP.
אנחנו בחופש אחרי הכל, וכך גם החבר'ה מקנדה, אז הוחלט על מודל של "טירה ביום". אפשר, ואף רצוי, לבקר עוד טירות, ובעמק הלואר אי אפשר להימנע מהן כמו שאתם מבינים, אבל נכנסים פנימה לאחת ביום.
אחרי לילה של התאוששות לחברים עם הג'ט-לג, אנחנו מתחילים את יום הטיול הראשון שלנו בעמק בטירת אמבואז - Château Royal d'Amboise - שנמצאת ממש קרוב לכפר שלנו. אמבואז היא טירה מדהימה, שהייתה פעם מקום מגוריה של משפחת המלוכה הצרפתית וזה ניכר בהדר המלכותי בו היא מעוצבת. אנחנו מחליטים שזאת הטירה היומית שלנו ונכנסים אל המאה ה-15 עם ההדר המלכותי בחדרים שמורים היטב המשקיפים על נהר הלואר. טיפ- אמבואז היא בפירוש טירה ששווה ביקור, ואל תוותרו כמובן על הגנים שלה, הם יפהפיים אפילו עכשיו, כשהחורף מתקרב.
הטירה נמצאת בעיירה יפהפיה בעלת אותו שם, שגם רחובותיה הצרים ובתי העץ העתיקים שלה שווים ביקור אם לא כוס קפה וקרפ או גאלט (שעל ההבדל ביניהם נרחיב בהמשך). אנחנו עוצרים לקפה.
על טירת קלו לוסה - Clos Luce - אנחנו מציצים רק מבחוץ (טירה ביום, זוכרים?). הטירה כאן פחות מרשימה, אם בכלל אפשר לקרוא לה טירה, והסיבה היחידה לבקר בה הם הגנים בהם פזורות המצאות (משוחזרות כמובן) של לאונרדו דה וינצ'י שבילה כאן את אחרית ימיו.
ממשיכים לטירת שנונסו - Château de Chenonceau - עוד אחת מהטירות החשובות של הלואר, אבל בדרך אנחנו מחליטים לעצור לטעימות יין ב- Les Caves du Pere Auguste - יקב משפחתי בן 150 שנה. יש להם 450 דונם כרמים באזור שנונסו. טיפ- אם אתם 5 או יותר מומלץ מאוד להזמין מקום באתר היקב.
מפה לשם אנחנו מבלים ביקב שעה לא קצרה ושומעים סיפורים על הזנים המובילים של עמק הלואר - שנין בלאנק שמשמש בעיקר ליצור יין לבן, וקברנה פרנק - בעיקר לאדום, ועל תת האזורים שמתאימים לזנים השונים (הם מגדלים שבעה זני ענבים בכרמים שלהם). אדריאן, שעורך את הטעימה שלנו, הוא דור שישי מהמשפחה שעובד ביקב והוא ממש מדריך טוב. ככה גם היין, אז אנחנו קונים שני בקבוקי יין לארוחת הערב - שנין בלאנק וקברנה פרנק, כמובן (ד"א, בצרפתית זה שנאן בלאן, ולא שנין בלאנק, אבל הסתדרנו).
אנחנו מגיעים לשנונסו ממש לקראת סגירה, אז אנחנו מחליטים לוותר ולחזור לכאן ביום אחר. טיפ- הכניסה לכל טירה בעמק הלואר עולה כ-20 אירו לאדם, אז תשקלו היטב לאן אתם נכנסים וכמה זמן אתם יכולים להקדיש לכל טירה. זה יכול להצטבר להוצאה ממש רצינית.
ארוחת ערב אנחנו אוכלים ב"Le Frenchy Resto" בעיר העתיקה של טור. פרנצ'י הוא ברסרי צרפתי קטן שמתמחה בהמבורגרים. אני כבר לא צעיר, אכלתי כמה המבורגרים בחיי, ולא חשבתי שמישהו יצליח להפתיע אותי עם המבורגר. מסתבר שהצרפתים יכולים לקחת אוכל אמריקאי פשוט ולהרים אותו לדרגת גורמה. המבורגר קורדון-בלה מעושן (כן, זו לא טעות) בפרנצ'י הוא ההמבורגר הכי מדהים שאכלתי בחיי. בחיי.
לילה טוב מעמק הלואר.
