אם שאלתם את עצמכם מה פשר כותרת הפוסט הזה, אתם צודקים. היא באמת מוזרה, אבל יש לכך סיבה – עד היום התמקדתי בטיולים שמתבצעים ברגליים, או מקסימום ברכב, וכולם היו מעל פני המים. אבל אחרי הסופ”ש המדהים שהיה לנו באילת, החלטתי לנסות להעלות פוסט גם עם טיול שבמרכזו צלילות. חדי העין שביניכם (או לפחות בעלי הזיכרון המחודד) בטח שמו לב שבביקורים שלנו בזנזיבר צללנו, ומי שלא זוכר יכול ללחוץ כאן. אבל אז זה היה כחלק מטיול גדול. הפעם ירדנו דרומה במיוחד כדי לצלול, בכאן השינוי.
אבל בואו נתחיל מהתחלה. חגית ואנוכי צוללים כבר 30 שנה. כן, עשינו את קורס הצלילה ביחד באילת בשנת 1986, קצת אחרי סוף מלחמת מאה השנים….. מאז אנחנו מקפידים לשמור על כשירות, ויורדים לאילת פעמיים בשנה לכמה צלילות. הפעם זה היה מקרה מיוחד, כי ירדן, הבת הצעירה שלנו, ירדה לאילת לעשות קורס צלילה, ובאחת משיחות הטלפון איתנו, שאלה: “למה שלא תבואו לסוף שבוע? נוכל לצלול ביחד. אולי אפילו נעשה קורס נייטרוקס ביחד.” זה שבר אותנו, כי לעשות קורס נייטרוקס (שמאפשר שימוש בתערובות אוויר מועשרות בחמצן, ולכן מאפשר צלילות ארוכות יותר ואפילו עמוקות יותר) זה רעיון שאנחנו משתעשעים בו כבר כמה שנים. לא ייתכן שהמלפפון יקום על הגנן, וילדתנו הצעירה תעשה קורס נייטרוקס ואנחנו לא.
מי שמכיר אותנו, יודע שכשזה מגיע לטיולים אנחנו ממש ספונטניים (יצאנו לשביל ישראל בהחלטה של רגע, ואנחנו ממשיכים לצעוד בו עד עכשיו). כמה טלפונים להתארגנות – יש כלבים שצריכים דוגיסיטר (תודה יובל!!!), צריך למצוא מקום לינה (טוב שהמציאו את AirBnB, מה עשינו קודם?) – וביום חמישי אחרי הצהריים, 48 שעות אחרי שיחת הטלפון הנ”ל, אנחנו בדרך דרומה.
את הדירות של מזל מצאנו ב-AirBnB, מקום קטן וחמוד ממש בכניסה הצפונית לאילת. פשוט, נקי, מסודר וזול. ממש מומלץ. מזל היא מהמארחים שתמיד זמינים אבל לא מציקים. כשהיינו צריכים משהו, היא היתה שם. התמקמנו ויצאנו לארוחת ערב ב”פסטורי” המסעדה האהובה עלינו באילת. כבר כתבתי עליה כאן. אוכל איטלקי מעולה. לא זול, אבל שווה.
ביום שישי בבוקר התייצבנו במועדון פלמידה, מועדון הצלילה שלנו באילת בשנים האחרונות. נכון, קודם קראו לו ברקודה, לפני זה מדוזה, אבל בכל הגלגולים הוא היה באותו מקום, בכניסה לחוף של מוש, החוף הכי כייפי באילת.
מועדון קטן יחסית, שלא כמו המועדונים המסחריים שהפכו לאחרונה לבתי חרושת, עם צוות מקסים, ציוד מעולה ומחירים סבירים. ממש מקום שכיף לחזור אליו, אנחנו כבר פעם שלישית כאן וכנראה שנחזור שוב.
ירדן במים, אז אנחנו עולים על ציוד (את רוב הציוד יש לנו, ומה שחסר שוכרים תוך כמה דקות) ויוצאים לים. צלילה ראשונה אנחנו בדרך כלל לא מעמיקים יותר מידי, אז אנחנו צוללים לאזור חוף דקל, לעומק 15 -18 מטר. מי שלא צולל לא יבין את הרגשת החופש שאוחזת בכם כשאתם מכניסים את הראש למים. שקט. מסביב רק מים כחולים וצלולים (יש ראות בינונית, אבל באילת ראות בינונית זה 15 מטר), דגים ואלמוגים לרוב, ושקט, כבר אמרנו? אנחנו מעמיקים באיטיות, צריך לשים לב שהאזניים מתפמפמות כראוי, ושהציוד יושב טוב, ופונים דרומה לאזור “גן העדן”. אזור זרוע סלעים, שעל כל אחד מהם גדלים אלמוגים ומסביבו דגים בשלל צבעים. זה העומק המושלם לצפיה בדגים. האור מספיק חזק כדי להחזיר את כל אלפי הגוונים של כחול, ירוק, צהוב, סגול, ואיזה לא. מסביבנו תוכים (דגי תוכי כמובן), טווסונים, פזיות, פרידמנים, ועוד ועוד ועוד. ממש סחרחורת של צבעים. לא, נועה, אנחנו לא בהרעלת חמצן, זו סחרחורת טובה…..
הכיף הכי כיפי בצלילה לטעמי, זה לא הדגים, ולא האלמוגים, ולא הכרישים, למרות שכולם מדהימים, זו הרגשת הריחוף כשאתם מאוזנים בצורה מושלמת, שהיא הדבר הכי קרוב ל”לעוף”. אנחנו מרחפים לנו 40 דקות בגן העדן, ויוצאים לחוף. צלילה מרהיבה.
עכשיו גם ירדן כבר כאן, יחד עם נועה המדריכה הפרטית שלה. קורס הצלילה בפלמידה אינו מותנה במספר משתתפים. למזלה של ירדן, היא היחידה שנרשמה לקורס השבוע, אז יש לה מדריכה פרטית, כיתה פרטית, וילה פרטית והסעות פרטיות למועדון עם אור, מנהל המועדון, שגר ממש בסמוך לוילת הצוללים של המועדון. אנחנו קובעים עם נועה קורס נייטרוקס לאחרי הצהריים, מחליפים מיכלים, מחבקים את ירדן ויוצאים לצלילה נוספת, הפעם באתר המערות שנמצא בחלק הכי דרומי של החוף, ממש ליד המעבר למצריים.
אם בבוקר הסתחררנו, אז כאן זו כבר ממש אורגיה של צבעים. האתר רדוד – 3-6 מטר בלבד – ככה שאפשר לבלות כאן הרבה זמן. הוא מורכב מסדרה של סלעים שבחלקם יש מעברים מקורים בתוך הסלע, ומכאן שמו. יש כאן המון המון המון דגים, באמת, המון, אבל גם לא מעט צוללים. האתר הוא אתר האינטרו הכי מקובל באילת. כל מי שיורד לאינטרו (צלילת היכרות) מגיע לכאן כנראה. אנחנו מפלסים את דרכנו בין קבוצות הצוללים ושוחים לנו בין הדגים והאלמוגים.
באחד המעברים המקורים אנחנו מוצאים את עצמנו פנים אל פנים מול זהרון ענק. הזהרון הוא אחד הדגים היפים בים סוף, אבל נחשב למסוכן. הקוצים שלו רעילים ומגע איתם יכול להיות כואב. אנחנו חולפים בזהירות בין הדג (שלא זז מילימטר לכבודנו) לתיקרת המערה, נזהרים שלא לפגוע באלמוגים. אחרי כשעה של צלילה בין סלעים, אלמוגים ודגים אנחנו יוצאים לחוף וחוזרים למועדון.
אחר הצהריים מוקדש לקורס נייטרוקס. לא נלאה אתכם בפרטים, אבל רק נספר שאחרי כמה שעות של לימודים אינטנסיביים, ומבחן רשמי של האגודה הישראלית לנייטרוקס (או משהו כזה), כולנו מוסמכי נייטרוקס.
יום שישי היום, ולכן אנחנו מסיימים את היום בארוחת ערב חגיגית ב”פדרו”, אחת המסעדות האהובות עלינו באילת, שחזרה לאחרונה מהרפתקת כשרות קצרה, וחזרה להיות מסעדת בשרים מעולה. אם אתם שם, לא לוותר על ה”פיתה ממולאת בשר”, ועל אחד הסטייקים המעולים שלהם. ואם אתם במקרה טבעונים, אל תלכו לפדרו…..
אחרי יום ארוך ומלא צבעים והרפתקאות אנחנו הולכים לישון בחדר שלנו אצל מזל. לילה טוב מאילת. להתראות מחר.
