זהו. היום אנחנו נפרדים מדרזדן. עיר מקסימה. לפני שעוזבים, אנחנו יוצאים לטיול קצר בגדה הצפונית של האלבה, בעיר החדשה. דרזדן מרגישה שאנחנו עוזבים, ומקבלת את פנינו בטפטוף קל. אנחנו חוצים על גשר קארולה. גשר שהוקם בשנת 1892 ושופץ כמה וכמה פעמים. מהגשר יש נוף יפה של האלבה וטיילת ברוהל. בצד השני אנחנו הולכים לראות את הרוכב הזהוב – פסל של אוגוסטוס החזק, נסיך סקסוניה (וגם מלך פולין, למי שממש מתעניין) רוכב על סוס במדי קיסר רומאי. היו לו שאיפות לאוגוסטוס. הפסל, המצופה זהב אמתי, הוקם על שמו בשנת 1734 (שנה אחרי מותו) ע"י בנו – אוגוסטוס השלישי (הייתה להם כנראה יצירתיות מוגבלת בנושא שמות במשפחת אוגוסטוס). בימי המלחמה הוא הוסר והוטמן במנהרה תת קרקעית וכך ניצל מההפצצות. הוא שופץ והוחזר למקומו ב-1956 (שנת ה-750 של דרזדן) שם הוא ניצב עד היום. פסל מדהים!!!
למרות הטפטוף, אנחנו ממשיכים לטייל בעיר החדשה ומגיעים עד כיכר אלברט עם המזרקות המעניינות שבה. לאורך שדרות Hauptstrasse אנחנו נהנים מהקרירות, הבניינים והאווירה. אנחנו מנסים להיכנס לכנסיית שלושת המלכים Dreikonigskirche, אבל היא סגורה לשיפוצים. לא נורא, נחזור בפעם אחרת.
חזרה לעיר העתיקה דרך גשר אוגוסטוס (נחשו ע"ש מי) המוביל אל הכיכר של בית האופרה. הוא קצת מוזנח גשר אוגוסטוס, בטח ישפצו אותו בקרוב. לא יכול להיות שישאירו אותו ככה. נכון?
אנחנו מספיקים להיכנס לבניין בית המשפט של דרזדן עם דלתות העץ העצומות, אבל זהו, צריך לזוז, צ'כיה מחכה לנו. אחרי הפרידה המרגשת מהילטון דרזדן, אנחנו עולים על אוטובאן מספר 17 לכיוון דרום מזרח. במעבר לצ'כיה אנחנו עוצרים לקנות "וינייטה - Vignette" (טיפ), מדבקת חלון המאפשרת שימוש באוטוסטראדות הצ'כיות. שימו לב, כל מי שנוסע ברכב לצ'כיה, כמו למדינות רבות אחרות באיחוד האירופאי, ללא "וינייטה" אסור לנסוע באוטוסטראדות, רק בכבישים צדדיים, והקנסות ממש גבוהים. אז שילמנו 310 קורונות (כ-12 אירו) לעשרה ימים (זה המינימום) ואנחנו בצ'כיה. מעניין לראות את ההתקדמות של הצ'כים מאז נפילת החומות. צ'כיה היא מדינה מודרנית, עם כבישים מתוחזקים למופת, עיירות יפות (לפחות במערב בו ביקרנו) ומערכות תקשורת מתקדמות (טלפון, אינטרנט, וכו').
אנחנו מחליטים לנצל את כרטיס הסים האירופאי שרכשתי בגרמניה (טיפ) ומאפשר גלישה בכל מדינות האיחוד, מפעילים ווייז, ונוסעים למריאנסקה לאזנייה בדרכי יער עקלקלות. כשאתם רוכשים סים prepaid באירופה, שימו לב שיש לו אופציה של האיחוד האירופאי. זו הדרך הזולה ביותר לגלוש באירופה. שבועיים של וויז, גוגל, וואטסאפ, ואפילו קצת גלישה באתרי חדשות מידי יום, עלו לנו תשעה אירו (מחיר הכרטיס כולל 5 אירו שיחות ו- 750 מגה גלישה). אין תכנית שמתחרה בעלות כזאת.
הדרך מתפתלת ביערות מחטניים עצומים. פה ושם אנחנו רואים מישהו אוסף פטריות, עוד נחזור אליהן כמה פעמים בטיול הזה, וההרגשה היא של "עמי ותמי". רק שלא ייצאו איזה דוב או מכשפה מהיער העבות הזה. שעתיים וחצי של נסיעה ביער, ולמרות שלאה כבר בטוחה שלעולם לא נגיע, אנחנו במריאנסקה לאזנייה הידועה גם בשמה הגרמני מרינבאד (Marienbad). זוהי עיירת מרפא ונופש קטנה במערב צ'כיה, בלב פארק לאומי עצום בין הרים ירוקים. בעיירה כ- 13,000 תושבים והיא הקטנה מבין עיירות המרחצאות המפורסמות של מערב צ'כיה. העיירה מלאה פארקים ירוקים, בתים (רובם מלונות) מאמצע המאה ה-19 (תור הזהב של המרחצאות של בוהמיה), שדרות רחבות (שתיים) והמון מעיינות מרפא.
אנחנו מתמקמים במלון קונטיננטל ויוצאים לסיור קצר בעיר. השעה שמונה בערב, ובחוץ 10 מעלות צלסיוס (כן, זו לא טעות, עשר מעלות). אנחנו מגיעים לפארק שבקצה השדרה הראשית, ועולים לראות את המזרקה המנגנת, האטרקציה המרכזית של מריאנסקה. מסתבר שהמזרקה מנגנת בכל שעה אי-זוגית, ואנחנו לא נחכה שעה בקור של 10 מעלות. אז מסתובבים קצת בפארק, אוכלים קיורטוש (שמסתבר שהצ'כים טוענים שהוא המצאה שלהם, כמו הרומנים, ההונגרים ועוד כמה עמים במזרח אירופה), וחוזרים למלון. מחר נחקור את מריאנסקה לעומק.
לילה טוב מבוהמיה
