יום 10 - הגענו !!!
הבוקר אנחנו סוף סוף מגיעים לאיי ג'ורג'יה הדרומיים. הנחיתה הראשונה שלנו היא ב"סלסברי פליינס" (Sailsbury Plain), מפרץ רחב שנמצא בחלק הצפון מזרחי של האי המרכזי. כל הנחיתות הן בצד המזרחי של האי, כי הצד המערבי חשוף לרוחות האוקינוס ולא ניתן לנחות עליו בביטחה אם אתה לא ארנסט שאקלטון. אנחנו כאן כדי לבקר במושבת הפינגווינים המלכותיים השניה בגודלה בג׳ורג׳יה, עם כ- 100,000 זוגות מקננים.
מזג האוויר מדהים. שמש נעימה מקבלת את פנינו, הרוח, בניגוד לנחיתה הקודמת שלנו, ממש קלילה, והנחיתה קלה ונעימה. על החוף אנחנו כבר יכולים לראות אלפי פינגווינים מלכותיים מתרוצצים בהליכה המשונה שלהם, ומצפון אנחנו שומעים רעש משונה. על החוף פזורים גושים אפורים-חומים, שבמבט נוסף מתגלים כיצורים חיים, סוג של. המדריכים מסבירים לנו שאלה פילי ים, וכדאי לשמור מהם מרחק כי הם חיה מסוכנת.
מסוכנת אולי, מגוחכת – בטוח. הם נראים כמו בננה ענקית זרוקה על החוף. הנקבות ענקיות, כמה מאות ק"ג, והזכרים עצומים!!!!! פיל ים זכר יכול להגיע לחמישה טון !!!! משקל של פיל אסייתי ממוצע. לזכרים יש חדק קטן שאכן (במאמץ קל) מזכיר חדק של פיל. הם ישנים רוב הזמן, אבל מפעם לפעם מרימים ראש ותוקעים בחצוצרה (ככה זה נשמע לפחות). הזואולוג הפרטי שלנו, פרופ' משה אגמי, שמלווה את המסע ומספק כמויות ידע מדהימות, מסביר לנו שכל מושבה מורכבת מזכר אלפא וכ-20 נקבות. הזכר מגן על הנקבות וגם מרביע את כולן במהלך מספר ימים בודדים. מסביב למושבה נמצאים הזכרים המשניים, אלה שאין להם עדיין נקבות, שמנסים מפעם לפעם לתפוס להם נקבה, שלה ממש לא משנה מי מרביע אותה. חיים מעניינים. הצלמים שבקבוצה (הרוב) נמצאים כאן כדי לתפוס קרב בין הזכר השולט ואחד מהזכרים המשניים. אנחנו פשוט מרותקים לחיה המדהימה הזאת.
אחרי הפרידה מפילי הים, אנחנו צועדים בעקבות הרעש המוזר, ומאחורי גבעה קטנה מגלים את מושבת הפינגווינים. זה מראה מהמם!!! עשרות אלפי פינגווינים ממלאים את העין עם עשרות אלפי אפרוחים צרחניים. זה מקור הרעש. הפינגווינים הבוגרים די שקטים, אבל האפרוחים פשוט צורחים. אלה אפרוחים די גדולים, מעונת ההטלה הקודמת, אבל הם עדיין מכוסים בפרווה החומה שלהם ונראים ממש מצחיקים. הם רודפים אחרי הבוגרים בדרישה לאוכל אותו הם מקבלים ממקור למקור.
ליד המושבה אנחנו מבחינים במשפחת דובי ים שמשתעשעים בשלג. להבדיל מפילי הים השייכים למשפחת כלבי הים (Seals) , דובי הים הם אריות ים (Sea Lions), ויש להם סנפירים קדמיים מפותחים המאפשרים להם להתרוצץ על היבשה. שוב תודה לפרופ' אגמי.
דובי הים, מסביר לנו הפרופסור, כמעט ונכחדו עקב צייד פרוע בתחילת המאה ה-20. הם ניצודו בשביל הפרווה שלהם שהיא הפרווה הכי סמיכה שקיימת, ושימשה עד אמצע המאה הקודמת לייצור מעילים ארקטיים. כיום, לאחר שהוכרזו חיה מוגנת, אוכלוסיית דובי הים מתאוששת. הם ממש מקסימים. מסתכלים עלינו במין מבט בוחן ומתרוצצים בשלג.
מסביב מעופפים יסעורי ענק, חמסנים, שחפים, ועוד מיני עופות ים מעופפים. ירדנו לחוף בשש וחזרנו לסירה בתשע לארוחת בוקר. בעשר ירדנו שוב כי פשוט אי אפשר להתנתק. מטורף!!!!!! טיפ- חלק מהיתרון של להגיע לכאן בתחילת העונה, זה שאנחנו הספינה היחידה כאן, מה שאומר שאנחנו יכולים להיות באתר הנחיתה כמה זמן שאנחנו רוצים. בשיא העונה כל ספינה מקבלת חלון של שלוש שעות בכל אתר נחיתה, שבו כל הנוסעים צריכים להספיק לרדת לחוף. עוד טיפ- היתרון בספינה קטנה הוא שכולנו יורדים לחוף ביחד. יש כאן מגבלה של 100 אנשים בלבד על החוף בכל רגע נתון. כשמגיעים עם סירה של 300 נוסעים (כמו רוב הספינות כאן), אתם בעצם מקבלים 45 דקות על החוף בכל נחיתה.
אתר הנחיתה של אחה״צ (המטרה היא להספיק שתי נחיתות ביום) הוא סטרומנס (Stromness), הנקודה אליה הגיע ארנסט שקלטון כשחזר מאנטארקטיקה. בתחילת המאה הקודמת היה כאן מפעל עיבוד לווייתנים (שנסגר רק ב-1965), וכיום יש כאן שרידים חלודים של המפעל שמתפוררים לאיטם. בעלי החיים כובשים לאט לאט את המקום בחזרה, והחוף מלא פילים, דובים ופינגווינים מלכותיים. מחזה סוריאליסטי. בעיקר עם השלג שמתחיל לעופף באוויר והופך לסופה של ממש. אנחנו מנסים להגיע למפל שקלטון, שדרכו הוא הגיע לכאן, אבל סופת השלגים מבריחה אותנו לסירה המפנקת שלנו.
גם כאן אנחנו מבלים כמעט שלוש שעות מדהימות, למרות, ואולי בזכות, סופת השלגים שהופכת את המקום לאנטארקטי ממש.
יום 11 - איי ג'ורג'יה יום שני
ההשכמה של רועי במערכת הכריזה של הספינה מעירה אותנו לבוקר שלוג וסוער. אבל לא זה מה שיעצור הרפתקנים שכמונו, ובחמש וחצי (!!!) אנחנו נוחתים, די בקושי הפעם, עם הרבה גלים ומתזי מים, בפורטונה ביי (Fortuna Bay). כשהשמש עושה טובה וסוף סוף יוצאת ומתגלית לנו מושבת הפינגווינים המלכותיים הרביעית בגודלה בג׳ורג׳יה. מופרע!!!!!
הפנגווינים הולכים בשורה ארוכה להתרחץ בים. האמת היא שהם הולכים לחפש אוכל, אבל זה נראה ממש כמו תור למקלחת. הגוזלים נשארים במושבה ועושים רעש מטורף. החוף מלא דובים ופילים כל פינה, והנוף מהמם!!! קרחונים צפים, קרחונים תלויים, הרים מושלגים. וכל זה מול מפרץ כחול עמוק - מטורף, כבר אמרנו?!?!?
מכאן מפליגים לגריטוויקן, העיר הגדולה (לא באמת), והיחידה, של איי ג׳ורג׳יה, עם אוכלוסייה של כמה עשרות, שרובם נמצאים כאן רק בקיץ. לפני הירידה אנחנו עוברים, שוב, ביקורת ביולוגית, לוודא שלא הבאנו איזה עכבר או חולדה בכיס המעיל. עברנו בשלום. גם כאן היה מפעל עיבוד לווייתנים, והיום יש כאן מרכז לחקר האזור האנטארקטי.
יש כאן גם בית קברות קטן ואנחנו הולכים עם טנסי לבקר בקבר של ארנסט שקלטון, שעל פי בקשת אשתו נקבר כאן ולא באנגליה, ולהרים כוסית ויסקי לזכרו.
ביקור במוזיאון הקטן שהוקם כאן הוא בעצם תזכורת לרצח מאות אלפי לווייתנים שהתבצע כאן בין 1904 ל-1965, אז הוחלט להפסיק עם המנהג המגונה הזה, לפחות כאן. בנוסף, יש כאן תצוגה של בעלי חיים, צמחים וכל מיני שאריות מהתקופה שחיו כאן אנשים. יש כאן גם חנות מזכרות שנמצאת בסניף הדואר ואפשר לשלוח מכאן גלויות, למי שעדיין זוכר את הקונספט. המזכרות ממש יקרות. יתר ה״אתרים״, הכנסייה ושיחזור הספינה של שקלטון, עדיין קבורים תחת השלג. אנחנו הספינה הראשונה לעונה, והמקומיים הגיעו רק היום כדי לפתוח לכבודנו את המוזיאון והחנות. לפחות זה.
מסביב הרים מושלגים שיורדים למפרץ כחול מדהים. דובי ים, פילי ים ואפילו פינגווין בודד, מסתובבים סביבנו. יותר פראי מזה אין.
אנחנו חוזרים לסירה עייפים אך מרוצים לסיכום יום והכנה ליום הבא. מטורף, כבר אמרנו ?!?!
יום 12 - איי ג'ורג'יה יום שלישי
היום אנחנו מנסים לנחות במפרץ הזהב (Gold Harbor). ואני מדגיש את המנסים כי הים ממש גלי, יש רוח ויורד שלג די כבד. הצוות של הספינה יורד לחוף בחמש בבוקר ומודיע שאפשר לנחות.
בשש אנחנו כבר בין פינגווינים, פילי ים, דובי ים והמוני ציפורים. בדרך לחוף מצטרפים אלינו שני כלבי ים נמריים (Leopard seals) ושוחים ליד הזודיאק. הם ענקיים ביחס לדובי הים, אבל קטנים ביחס לפילים. הם ממש מתקרבים אלינו ובודקים מי אנחנו. חיה סקרנית.
על החוף יש מושבה ענקית של פילי ים. הנקבות המליטו בימים האחרונים, כל הנקבות במושבה ממליטות במהלך שבוע אחד, ויש כאן גורים בני ימים בודדים. קטנטנים כאלה, 30-40 ק״ג בקושי. אחת הנקבות שהמליטה הלילה פולטת את השלייה ואנחנו עדים ל״מסיבת שלייה״ של כל צפורי האזור. מאות יסעורי ענק ושאר ציפורי טרף עטים על השלייה ומחסלים אותה תוך שניות בודדות. פרופסור (אמריטוס) משה אגמי מספר שאפילו הוא, שראה מושבות פילי ים עשרות פעמים, לא זכה לתצוגה שכזאת. הטבע במלוא הדרו.
בהמשך החוף יש מושבה עצומה של פינגווינים מלכותיים, עם המוני גוזלים צעקניים. ממש מדהים לראות אותם בסביבה הקשוחה הזאת, עם ההרים המושלגים, הקרחון הענק התלוי כאן (Bertrab glacier) והשלג המעופף באוויר. אנטארקטיקה במיטבה. מעניין שגם פינגוויני ג׳נטו, פינגווין לבן אוזן, נמצאים כאן בין המלכותיים.
דובי הים כנראה ממש אוהבים את מזג האוויר המשוגע ששורר כאן היום. הם משתוללים בשלג, עורכים קרבות שעשוע ומנסים להתקרב אלינו ולבדוק מי אנחנו ומה אנחנו עושים בחוף שלהם. המדריכים משתמשים במוטות ארוכים כדי להרחיק אותם מהשביל, הם (דובי הים) כנראה לא שמעו שצריך לשמור מרחק של 5 מטרים מהמטיילים.
אנחנו חוזרים עם הזודיאקים לספינה אחרי שלוש שעות מ ד ה י מ ו ת ! ! ! ומפליגים לקצה הדרומי של ג׳ורג׳יה, לפיורד דרייגלסקי (Drygalski Fjord), פיורד ארוך (כ-10 ק״מ) וצר (ק״מ אחד במקסימום), שנכנס למעמקי האי, עד קרחון דרייגלסקי. ההפלגה מרהיבה. קרח צף, קרחונים תלויים, יסעורי שלג, כלבי ים נמריים, חוויה מדהימה.
יום 13 - איי ג'ורג'יה יום רביעי
מתחילים את הבוקר האחרון שלנו בג'ורג'יה בינסיון לנחות במפרץ סנט אנדרוז, מיקומה של מושבת הפינגווינים המלכותיים הגדולה בדרום ג׳ורג׳יה והרביעית בגודלה בעולם. בפעם האחרונה שספרו כאן את הפינגווינים (סוף שנות השמונים) היו כאן 450 אלף זוגות מקננים (!!!). זה אומר קרוב לשני מיליון פינגווינים כולל גוזלים וצעירים לפני גיל הרביה. זה המון!!!
הים די גבוה והנחיתה קשה, אבל הצוות המדהים של אנטארקטיקה 21 מביא את כולנו לחוף בשלום. אנחנו צועדים לעבר המושבה בין פילים, דובים וציפורים, עולים על גבעה קטנה ליד המושבה ולפנינו נפרס מחזה מהמם - פינגווינים מלוא העין. המונים!!! והגוזלים הצועקים מחרישי אוזניים. זה מטורף.
בלב המושבה אנחנו יכולים לראות יסעורים אוכלים פגרים של גוזלים. הפרופסור מסביר לנו שכ-20% מהגוזלים לא שורדים את החורף, אז היסעורים (ושאר אוכלי הנבלות) חוגגים.
אנחנו מבלים כאן 3 שעות במזג אוויר אנטארקטי, ונהנים מכל רגע. זה די נדיר שכל הנחיתות המתוכננות בדרום ג׳ורג׳יה מתבצעות, ואנחנו ב-100% כרגע. הנחיתה של אחרי הצהריים היא באושן הארבור, אחת מתחנות הלווייתנים של דרום ג׳ורג׳יה. אין כאן המון חיות, בעיקר פילי ים ודובי ים, אבל הנוף מרהיב.
כיוון שמתפתחת סערה ממערב לנו, הקפטן מחליט לוותר על הפעילויות של מחר ולצאת חזרה כבר הלילה. קצת מאכזב, אבל אין תלונות, דרום ג׳ורג׳יה היתה טובה מאוד אלינו. בצענו שבע משמונה הנחיתות המתוכננות וביקרנו בארבעת האתרים הכי יפים של האי - גולד הרבור, סלסברי פליינס, אושן הרבור ופורטונה ביי. אי אפשר להתלונן.
בהצלחה לנו עם הגלים שמחכים לנו בדרך חזרה, 5-6 מטר בממוצע.
