בעוד שטירת שאמבור היא הגדולה ביותר בעמק הלואר, טירת שנונסו (Château de Chenonceau) נחשבת ליפה ביותר, ולו בשל מיקומה המיוחד. הטירה בנויה על נהר שר (כן, הנהר "שלנו") שזורם ממש דרך קשתות הטירה, והיא מוקפת בגנים מרהיבים (איך לא?). הטירה מכונה גם "טירת הנשים" כי למרות שהוקמה במאה ה-11 ועברה הרבה שינויים, על תכנונה ועיצובה המוכרים לנו כיום היו מופקדות הנשים שהתגוררו בה - קתרין דה מדיצ'י, שהיתה אשתו של הנרי השני (שבימיו שוקמה הטירה) ודיאן דה פווטייה, מאהבתו של הנרי, ולא בהכרח בסדר הזה (צרפת, אתם יודעים). אנחנו מחליטים לראות את הטירה בדרך קצת פחות שגרתית, ויוצאים לטיול רגלי מסביבה. זה מסלול של כ-8 ק"מ שיוצא ממגרש החניה של הטירה (טיפ- החניה כאן היא ללא תשלום, שלא כמו בחלק מהטירות האחרות).
אנחנו הולכים מזרחה לאורך מסילת הרכבת שמצפון לטירה עד לכביש D80 בו אנחנו פונים ימינה והולכים דרומה לצד הכביש עד לגשר שעל נהר שר. מזג האוויר נפלא, השלכת מתחילה להחליף את צבעי הנוף, ואנחנו מאושרים. אנחנו חוצים את ה-שר והולכים לאורכו מערבה (ימינה) עד שהטירה מתחילה להתגלות לעינינו. היא באמת יפהפייה!!!
אנחנו ממשיכים עד הטירה עצמה. היא מגיעה עד לצד של הנהר עליו אנחנו הולכים. עולים על הגשר המחבר את הטירה לגדה כדי לבדוק שהשער האחורי נעול, הוא נעול, וממשיכים לאורך הנהר עד לסולם הדגים שנמצא כשני ק"מ במורד הנהר. כאן אנחנו עוצרים לפיקניק קצר בשמש הסתווית החמימה על הספסל שליד הסולם. הסולם נבנה כדי לאפשר לדגים (ולצלופחים) לעלות במעלה הנהר בנקודה בה הוא נחסם לצורך בניית מנעל למעבר סירות במעלה ובמורד הנהר. אין כאן דגים עכשיו כי זו לא העונה, אבל אם במקרה אתם מגיעים בעונה (תחילת האביב) זה אמור להיות מחזה מרהיב.
אנחנו הולכים עוד קצת מערבה עד כביש D81 וחוצים את הנהר צפונה. שימו לב שהמדרגות שעולות לגשר הן בצידו המערבי. מכאן אנחנו חוזרים לכיוון הטירה (מזרחה) ממש לאורך הנהר. טיפ חשוב - על השביל, כק"מ מזרחה מכביש D81, יש שירותים ציבוריים נקיים למשעי. בדקנו.
כשאנחנו מגיעים לתעלה המציינת את הגבול המערבי של אחוזת שנונסו (אתם תזהו לפי השלטים המודיעים שאין מעבר), אנחנו פונים שמאלה (צפונה) והולכים ביער אלונים וערמונים יפהפה עד לתחנת הרכבת של שנונסו שנמצאת ממש ליד החניון בו השארנו את הרכב.
שעתיים וחצי של טיול נעים שמאפשר לנו לראות את שנונסו מזווית לא שגרתית וגם לחסוך 22 אירו לאדם (מחיר הכרטיס). שווה.
זהו. נגמר. מחר חוזרים הביתה (באמת). אנחנו חוזרים לבית שלנו בששת הימים האחרונים, אבל בדרך עוצרים לעוד טעימת יין בכפר שבו אנחנו גרים - סנט מרטין היפה, זוכרים. יש כאן כמה יקבים ואנחנו נכנסים לטעום אצל האחים ברגר - Berger Frères - יקב משפחתי קטן שמתמחה ביינות שנין בלאנק, יבשים ומתוקים.
הסיור ביקב קצת קריפי כי היקב חשוך לחלוטין ואנחנו מאירים את הדרך עם הטלפונים. היין לא משהו, אז לא קונים, אבל מעניין לשמוע מסיריל, דור רביעי ביקב, על גידול הענבים ויצור היין. הוא לא מוכן לקחת תשלום על הטעימה, ואפילו פותח עבורנו בקבוק יין משנת 1990 (!!!), יין לבן מתוק מהאוסף שלו. הם לא מוכרים את הבקבוקים הללו, אבל היין ממש טעים.
זהו. הביתה לאריזות ולארוחת ערב אחרונה במסעדה מדהימה בעיר העתיק של טור - L'Idee Hall - מסעדה צרפתית קטנה, 6-7 שולחנות בלבד, המגישה תפריט מצומצם אבל מוקפד, בלוויית יין מקומי מעולה. המחיר די גבוה, השארנו כאן 45 אירו לאדם (כולל יין כמובן), אבל האוכל ממש מעולה. סיום הולם למסע שלנו בצרפת הכפרית.
כרגיל בבלוגים שלי, יהיה פרק סיכומים ותובנות למי שמתכנן טיול לצרפת הכפרית. לכל השאר - להתראות בהרפתקה הבאה.
