הבוקר התעוררנו ליום שמש קיצי! למרות שהתחזית אומרת 60% סיכוי לגשם, זה כנראה לא יתממש. כמו שאתם זוכרים, אנחנו הולכים היום לראות ירקות "ישנים", לא במובן של "לא טריים", אלא במובן של "זנים של פעם", בחווה שמתמחה בגידול שלהם. החווה נמצאת בעיירה הקרובה – מונטסקיו – שנמצאת כשני ק"מ מהתעלה. מורידים את האופניים ויוצאים בדיווש עליז לכיוון העיירה. חמש דקות מהסירה חגית עוצרת, מצביעה על שלט גדול בצרפתית ושואלת: "זה לא כאן?". אכן, זה כאן. העיירה אמנם שני ק"מ מהתעלה, אבל החווה ממש על המים. הגיוני בעצם. חווה?! עצים?! מים?! טוב, אז ויתרנו על נסיעה לעיירה ונכנסנו ישר לחווה. מסתבר שבימי שני הביקור הוא בחינם (בימים אחרים זה עולה 4.5 אירו לאדם) והבחורה במשרד הקבלה מציידת אותנו ברשימת הזנים (2,000 כזכור לכם), במפה, ובברכת הדרך.
הסיור הוא עצמאי. אחרי 342 זנים של עצי תפוח, 237 זנים של עצי אגס, ועוד כמה מאות זנים של משמשים, אפרסקים, אגוזים, שזיפים, ומה לא בעצם?, הבנו את הפרנציפ. החווה, למרות השם המפוצץ "מרכז שימור הירקות המקומיים", מתרכזת בעצי פרי, ובקצה יש גם חממה קטנה של ירקות. אפשר לקטוף חופשי, אז טעמנו קצת תפוחים כי זה הפרי היחיד שעדיין מצוי בעונה הזאת. אחרי חצי שעה, וביקור בשירותים, כדי לחסוך את השימוש בשירותים של הסירה עליהם נרחיב בפעם אחרת, אנחנו נפרדים מהחווה, עולים על האופניים וחזרה לסירה לארוחת בוקר. חביתה עם פטריות, גבינות צרפתיות: רוקפור וסנט מור, סלט ירקות מקומיים (ממרמנד, לא מהחווה), לחם מעולה וקפה או'לה.
אחרי האוכל מניעים את הסירה ויוצאים לדרך. המטרה היא להגיע ל- Agen, עיר קטנה במרחק כ- 15 ק"מ, שזה בערך שעתיים הפלגה. בדרך אנחנו עוצרים ב- Sergnac-sur-Garonne, עיירה קטנה וציורית בלי שום דבר חשוב, אבל עם המון נשמה. בתים ישנים, חלקם בתי קורות ממש עתיקים, צבועים בצבעים עליזים, כנסייה עם צריח מעניין, שתי מסעדות וסניף של קזינו – לא, לא מה שאתם חושבים - רשת הסופרמרקטים השנייה בגודלה בצרפת. סיבוב קצר בעיירה מגלה שמשרד ה-Information Turistic המקומי פתוח כל הקיץ, אבל עכשיו חורף. קצת תמונות, בגט וחלב בסופר, וחזרה לסירה.
הבטחתי לספר קצת על השירותים בסירה, אז הנה זה בא. הרגישים שביניכם מוזמנים לדלג, זה ממש בסדר. חדר השירותים הוא בגודל של כיור ביתי סטנדרטי. נכנסת בו אסלה קטנטנה, וזהו. כדי להשתמש בחדרון הזה צריך הרבה גמישות – פיזית ומחשבתית. אחרי הביצוע, מפמפמים ידית קטנה 5-10 פעמים כדי להזרים מים, ואז מעבירים ידית עוד יותר קטנה ימינה, ומפמפמים שוב כדי לרוקן את האסלה. נשמע פשוט? אז זה לא כל כך, כי החדרון קטנטן, ו......אני מקווה שהעברתי את עוצמת החוויה. אנחנו משתדלים להשתמש בכל חדר שירותים שנקרא בדרכנו..... עם זאת, אני חייב לציין שהשיטה הזאת הרבה, הרבה, הרבה יותר טובה משירותים כימיים.
זהו. הרגישים מוזמנים להצטרף.
אחרי קפה של צהריים בסירה אנחנו ממשיכים לכיוון Agen. ממש בכניסה לעיר יש רביעיית מנעלים שבסופה גשר מים (אקוודוקט) שעובר מעל הנהר. מודיעים למערכת שהגעתם, מורידים אחראי חבלים (חגית) שרץ הרבה במהלך המעבר הזה, ונכנסים למנעל הראשון. עוברים ממנעל למנעל, לא צריך להודיע, הוא מבין לבד, ועולים בסך הכל כ- 15 מטרים (!) בארבע מנעלים. לאחר המנעל הרביעי מפליגים דרך תעלה שעוברת על גשר מעל הנהר (Garonne, זוכרים?) ואורכה כ- 600 מטר. חוויה, כבר אמרנו? ולחשוב שכל האופרציה הזאת נבנתה בתחילת המאה ה-19!!
Agen היא העיר הגדולה באזור. יש בה אוניברסיטה, עיר עתיקה, המון כנסיות ואפילו כמה מלונות. אנחנו מחליטים להעביר את הלילה במעגן של העיר, בעיקר כדי להתחבר לחשמל ולמלא מים במכלים של הסירה. אנחנו ממש לא בעניין של חיסכון במים ומשתמשים בכמה שצריך. במעגן יש אפילו wifi, אז שולחים הודעות ווטסאפ לכולם וקוראים קצת דואר. אבל ממש קצת. בונוס גדול – מחיר העגינה (13.5 אירו) כולל חשמל, מים ו........מקלחת!!! זה לא שאין מקלחת בסירה, אבל להתקלח בחדרון קטן (טיפה גדול מחדרון השירותים, אבל רק טיפה) עם צינור שנשלף מהברז, כמו ברז מטבח בארץ, זה די מאתגר. מים חמים, לפחות, יש בשפע, כי המים מתחממים בעזרת המנוע, אז אחרי כמה שעות הפלגה יש מים רותחים.
אחרי התארגנות זריזה אנחנו יוצאים לטייל בעיר. בואו נאמר שלא צריך להגיע לכאן במיוחד, אבל אם אתם כבר כאן, שווה סיבוב. למרות מבחר המסעדות אנחנו מחליטים לאכול ארוחת ערב בסירה ונכנסים לחנות המקומית לקנות פרודוקטים לארוחת ערב. אנחנו קונים ממש כמו הצרפתים, רק מה שצריך לארוחת הערב – שני סטייקים, שתי פטריות, קצת תפוחי אדמה, מלפפון וגלידה לקינוח. אה, כן, ובקבוק יין מאזור בורדו. קלקלו אותנו הצרפתים. אנחנו בוחרים יין לא על פי המחיר, כמו עד היום, אלא על פי הכפר והשנה....
אחרי מקלחת ארוכה ומהנה אנחנו מכינים ארוחת גורמה – פטריות ממולאות גבינת סנט מור, סינטה בפלפל שחור, תפוחי אדמה בעשבי תיבול, סלט ירקות טריים וגלידה לקינוח. אני אשתדל לא להרבות במתכונים, אבל היום בישלנו פטריות שמפיניון ממולאות בגבינת סנט-מור במחבת של הסירה, אז אני חייב לשתף.
מצרכים – שתי פטריות שמפיניון גדולות (10 ס"מ), שתי פרוסות עבות גבינת סנט-מור, שמן זית, מלח ופלפל.
הוראות הכנה – מורידים את הרגליים של הפטריות (אפשר להוסיף אותן לסלט) ומורידים פרוסה דקה מהגג של כל פטריה (שיעמדו יציב במחבת). מחממים שמן זית במחבת ומטגנים את הצד של ברגל עד שמזהיב (5 דקות על אש בינונית). הופכים את הפטריות בזהירות ומטגנים שתי דקות על אש בינונית. מניחים פרוסת גבינה באמצע כל פטריה, מנמיכים את האש למינימום, מכסים ומטגנים על אש קטנה מאוד עוד 5 דקות, או עד שהגבינה מתחילה להתמוסס. מורידים מהאש ומטבלים במלח ופלפל שחור. בתיאבון!
היין שמלווה את הארוחה הוא "שטו פיקארד" – יקב קטן מהכפר Saint-Estephe באזור בורדו. כמובן שלא התפשרנו, והלכנו על שנת 2010 שנחשבת לשנה הטובה ביותר בבורדו מזה הרבה שנים. התפלצנו (מהשורש פלצן), לא? ג'ורג' (זוכרים?) יהיה גאה בנו. זהו להיום. הולכים לישון במעגן של Agen, מול אורות העיר המרצדים על מי התעלה השקטים כמראה. סוריאליסטי, כבר אמרנו?
לילה טוב מדרום צרפת.
