הבוקר אנחנו נוסעים לטירת הימאג'י, עליה דילגנו אתמול, כי כבר היה מאוחר (הטירה נסגרת בשש בערב). אנחנו מחפשים מקום לארוחת בוקר ליד הטירה, ונכנסים לבית קפה / מסעדה / משהו (כרגיל הכל כתוב ביפנית) המנוהל ע"י שתי סבתות חביבות. בלי אנגלית בכלל אנחנו מצליחים לקבל ארוחת בוקר נהדרת של סלט טרי, ביצה קשה, נקניק וטוסט. מי אמר שיש בעיות עם ארוחות הבוקר ביפן ?!
ליד המסעדה יש חנות יד שניה, שבין השאר מוכרים בה קימונו ויוקטה (קימונו קיצי קצר) במחירים מגוחכים. קנינו שלושה יוקטה באלף ין.
טירת הימאג'י, הידועה גם בשם טירת האנפה הלבנה (Shirasagijo), בשל המראה האלגנטי והלבן שלה, נחשבת לטירה המרהיבה ביותר ביפן. שלא כמו טירות יפניות רבות אחרות, היא מעולם לא נהרסה במלחמות, רעידות אדמה או שריפות, ושרדה עד היום כאחת מ- 12 הטירות המקוריות ביפן. הטירה ניצבת בנקודה אסטרטגית לאורך הגישה המערבית לעיר הבירה לשעבר קיוטו. הביצורים המקוריים הושלמו במאה ה -14 והורחבו במשך מאות שנים על ידי שושלות שונות ששלטו באזור. קומפלקס הטירה הנוכחי הוא בן מעל 400 שנה והושלם בשנת 1609. הוא מורכב מ- 80 בניינים המחוברים הסדרה של שערים ומסלולים מתפתלים. סיפורה של טירת הימאג'י הוא הסיפור של סנהיים, הבת הבכורה של טוקוגאווה הידטאדה (Tokugawa Hidetada), השוגון השני של טוקוגאווה, ששימש השראה לספר "שוגון" של ג'יימס קלוול. אנחנו מסתובבים סביב הטירה, מצלמים מאות תמונות ומבינים למה היא נחשבת לטירה היפה ביפן, היא באמת מרהיבה!!!
מכאן לקובה, לאכול סטייק. הצמחונים / טבעונים שביניכם מוזמנים לדלג. אנחנו קרניבורים, ולשמע צירוף המילים Kobe Beef אנחנו מתחילים להזיל ריר. אין מצב שאנחנו עוברים בעיר שעל שמה נקרא בשר הבקר הטוב בעולם, ולא נכנסים לדגום איזה סטייק. הצמחונים יכולים לחזור, בינתיים.
בדרך לעיר אנחנו חולפים במנהרת "שינקובה" שאורכה כ – 8 ק"מ, ועוצרים לבקר בגן התבלינים נונוביקי (Nunobiki), שנמצא גבוה מעל העיר ומאפשר תצפית על העיר וסביבותיה.
אנחנו עולים ברכבל עד לתחנה העליונה, ויורדים דרך הגן לתחנה האמצעית, ממנה יורדים חזרה העירה. הגן ריחני ומקסים!! מלא גינות קטנות שכל אחת מוקדשת לנושא אחר – גן תבליני תה, גן תבליני דגים, גן תבליני בשר, גן עצי פרי ואפילו חממה עם המון מיני תבלינים.
הכל מעוצב באופן מדוייק, עם פרחים בצבעים שונים, פסלים, מזרקות ופינות ישיבה עם כסאות וערסלים. בחממה יש פינת "אונסן רגליים", בה אפשר לשבת עם הרגליים באמבט מים מינרליים רותחים, ולהשקיף על העיר מלמעלה.
בבית הקפה של הגן, הנמצא בחממה, אנחנו עוצרים לקפה ועוגה במחיר של ארוחה טובה. אבל הנוף המדהים הנשקף מחלונות בית הקפה, והמזגן הנפלא שלהם, שווים כל ין. כאן אנחנו נתקלים בצד השני של הדיוק היפני. כיוון שאנחנו מזמינים שתי עוגות לארבעה סועדים, המלצר מביא לנו שני מזלגות (כן יש כאן מזלגות). על השאלה "אפשר לקבל עוד מזלגות?" הוא משיב "שתי עוגות, שני מזלגות. סורי, סורי". יפן.
לפני ארוחת ה”קובה” אנחנו נכנסים למקדש Ikuta, שהוא מהמקדשים העתיקים ביותר ביפן. הקמתו מצויינת בספר "Nihon Shoki” (הספר המוכר השני בהיסטוריה היפנית הקלאסית). בספר מצויין שהמקום נבנה על ידי הקיסרית ג'ינגו בתחילת המאה ה-3 לספירה, ועד המאה ה-19 הוא היה בלב יער. המקדש מוקדש לאלי הבריאות, ומשמעות שמו במנדרינית היא "חיים". הוא שרד מלחמות, רעידות אדמה ושיטפונות, ואנשי קובה מאמינים שזה בזכות האלים המגינים עליו. אנחנו מתפללים לבריאות, עוברים בשדרת שערי הטורי האדומים של המקדש, ומוסיפים חותמת בגושווין שלנו.
על ארוחת הקובה המהממת שאכלנו במסעדת “Tor Road Steak Aoyama” בקובה, לא ארחיב, כי הצמחונים והטבעונים יברחו, ואוכלי הבשר עלולים להרוס את המקלדת. אומר רק שזו היתה ארוחת הבשר הטובה ביותר שמי מאיתנו אכל בחייו. מהטבח המקסים שהכין לנו את האוכל (היינו שישה סביב השולחן, אנחנו וזוג סקוטים), דרך שולחן הצלייה המצוחצח בן 56 השנים, ועד נתח אנטריקוט קובה A5 צלוי עם טיפה יין אדום, מלח ופלפל, שגרם לנו להזיל דמעה. כל זה ב-400$ לארבעה סועדים, כולל הבירה. ממש לא נורא.
לסיום היום אנחנו מחפשים אונסן ידידותי לקעקועים. קעקועים ביפן, עדיין (למרות שאנחנו ב-2019) נחשבים למשהוא של היאקוזה, ומאוד לא מקובל לחשוף אותם בציבור. לפיכך, רוב האונסנים ביפן אוסרים על בעלי קעקועים להתרחץ בהם. רק חלק ממש קטן מבין אלפי או מאות אלפי האונסנים ביפן מאפשר כניסה לבעלי קעקועים. כיוון שיובל מקועקעת כבדה, אנחנו מחפשים אונסן שיאפשר גם לה לחוות את החוויה. מי שלא מכיר את תרבות האונסנים, אלו בתי מרחץ המשתמשים במי מעיינות טבעיים בעלי תכונות מרפא, שהיפנים מתייחסים אליהם ברצינות כמעט דתית. לבריכת האונסן נכנסים בעירום מלא (הם מופרדים, אז בנים, אל תפתחו ציפיות), אפילו את המגבת משאירים מחוץ למים (המהדרין מניחים אותה על ראשם). לפני הכניסה לבריכה מתרחצים היטב במים וסבון, שוטפים היטב את הסבון מכל הגוף, ורק אז נכנסים. האונסן שמצאנו נקרא Kin no Yu, והוא שוכן בין קובה לאוסקה. יש בו שלוש בריכות חמות, שתיים של מים מינרליים בצבע חום כהה ב- 42 ו-44 מעלות, והשלישית עם מים צלולים אבל לוהטים. איזה כיף לסיים יום מדהים בטבילה במי האונסן הלוהטים.
אויאסומינסאי מיפן המדהימה!!!
