פסטיבל טאקיאמה הוא באמת פסטיבל משוגע. לא לחינם הוא אחד משלושת הפסטיבלים הנחשבים ביותר ביפן. הצבעים, הקולות, הריחות, השיגעון הזה של היפנים לעשות הכל בדיוק כמו שצריך, זה פשוט בלתי נתפס. אנחנו קמים ליום שמש מקסים, האלים כנראה ממש שמחים לצאת לטיול. אחרי ארוחת בוקר יפנית כהילכתה המוגשת לנו במלון (הם לא הבינו אותנו כנראה אתמול בלילה כשביקשנו ארוחה מערבית) – דג מעושן, מרק מיסו, אורז ועוד כל מיני דברים שלא ממש הצלחנו לזהות – אנחנו יוצאים לפסטיבל.
ברחוב המוליך למקדש האצ'ימאן, המקדש ממנו יוצא הפסטיבל, ניצבות העגלות. לקרוא להן עגלות זה ממש מעליב, אבל זה מה שהן. יש כאן 12 כאלה, וכל אחת יותר יפה מהשניה. הן עצומות, גובהן כשישה מטר, וכולן מותקנות על גלגלי ענק.
כל עגלה מגיעה עם צוות של כ-20 מפעילים, הלבושים בבגדים מסורתיים של המקדש ממנו הם מגיעים (כל עגלה מייצגת, כאמור, מקדש אחר). הבגדים שלהם מקושטים והכובעים שלהם מופרעים.
בשלב הזה של היום העגלות ניצבות בשורה, והצוותים שומרים עליהן ומצטלמים עם המבקרים. העגלות מקושטות בפיתוחי זהב, שטיחים רקומים, דרקונים, ציפורים מוזהבות, והמון פעמונים ותופים. הן באמת מרהיבות, ואנחנו מצלמים אותן מכל כיוון אפשרי.
מסביב אלפי יפנים נלהבים לפחות כמונו, וקצת תיירים, חלקם הגדול ישראלים. פסטיבל טאקיאמה מושך אליו כנראה את כל הישראלים הנמצאים ביפן, כי יש כאן מאות. עד שיתחיל מצעד היום (ב-13:30), נערכים מסביב כל מיני אירועים – ריקודי דרקונים, תהלוכות ילדים, הופעות של תזמורות שונות, וגולת הכותרת – הופעת הבובות המפורסמת – הופעה של בובות תיאטרון שמוציאה מהיפנים קריאות התפעלות עמוקות. מאיתנו קצת פחות. זה כנראה משהו תרבותי.
אבל החלק הכי חשוב של הפסטיבל, כמו בכל פסטיבל יפני, הוא אוכל הרחוב. יש כאן מאות דוכני אוכל שמוכרים כל מה שניתן להעלות על הדעת – אוקונומיאקי, יאקיטורי, יאקיסובה, טאקויאקי, סופגניות בכל מיני טעמים, פירות מסוכרים על מקל, שערות סבתא צבעונית, בננות בשוקולד (חלקן מקושטות באופן מוגזם), ועוד ועוד ועוד. לא פלא שחלק גדול מהמסעדות בעיר סגורות, היפנים אוכלים רק כאן. האוכל ממש טעים, והמחירים מצחיקים.
אנחנו משוטטים לנו בעיר, מבקרים במקדשים, אוכלים אוכל רחוב ופשוט נסחפים עם היפנים באווירת הפסטיבל. מטורף, כבר אמרנו? ואם אמרנו, זה עוד כלום, חלק מהיפנים מגיעים לפסטיבל עם חיות המחמד שלהם, ורובם מביאים אותן בעגלות מיוחדות שנראות כמו עגלת תינוקות, אבל לחיות. מצויידות במאוורר, מקום למים ואוכל, ואפילו כיסוי למקרה שיהיה קר או ירד גשם. מופרע לחלוטין. כשראינו כלבים בעגלות כמעט עשינו במכנסיים, תחשבו מה קרה לנו כשראינו יפני מוביל בעגלה כזו את ארנבת המחמד שלו..…
בדיוק כשכבר חשבנו שראינו הכל, נכנסנו לחנות קטנה בעיר לקנות קצת מזכרות. יעל לא הבינה למה בכל פעם שהיא עוברת ליד הכניסה נשמע קול צרצור. לקח לנו קצת זמן למצוא את הכלוב עם צרצר המחמד, כן, צרצר אמיתי, שתלוי בכניסה לחנות ומצרצר בכל פעם שמישהו עובר שם. עכשיו באמת ראינו הכל.
בדיוק ב-13:30 יוצאת לדרך תהלוכת העגלות היומית. אמנם רק 4 עגלות, אבל זה מרהיב. עשרות אנשים דוחפים ומושכים כל עגלה, כאשר על כל אחת מהן יושבים ילדים, תזמורות, וכל מיני מכובדים ומנופפים לקהל. בפניות הם מוציאים גלגל מיוחד שמטרתו לעזור בסיבוב העגלה ששוקלת מספר טונות. מסביב אלפי אנשים שמלווים את המסע בסדר מופתי ובשקט מפתיע. יש כאן אלפים, ועדיין אפשר לנהל שיחה שקטה. ואם דיברנו על נימוס יפני, אז כשתפסנו מקום לצפות במצעד מספסל שניצב ליד אחד הבתים, הגיעו שתי נשים יפניות, ובנימוס רב שאלו אם יוכלו בבקשה לעמוד מאחורינו, ברווח שבין הספסל שלנו לקיר הבית. הזכרנו כבר שאנחנו מאוהבים?!
אחרי מנוחת צהרים קלה, אנחנו חוזרים לתהלוכת הערב. התהלוכה יוצאת עם חשיכה (18:00), והפעם יש בה 10 עגלות וכולן מקושטות במאות פנסי נייר מוארים. מטורף!!!! בראש נוסעת עגלה עם תוף ענק שנותן את הקצב, ואחריה שאר העגלות לצלילי מוזיקה יפנית. אנחנו ממש מתמוגגים. ממש שווה להגיע לטאקיאמה בתקופת הפסטיבל, זו חוייה מדהימה.
לסיום היום יובל מוצאת לנו איזיקיה מקומית, כזאת שבתפריט שלה אין אפילו מילה באנגלית והמלצרית דוברת יפנית שוטפת, ואנחנו נהנים מאוכל מעולה בחברת חבורת יפנים עליזים, שממש מאושרים שכמה עגולי עיניים נפלו עליהם לארוחת ערב.
לילה טוב מטאקיאמה.
